מורן פאול / לנשום |
להב, בצבע מט,
כסוף-אדמדם.
אני מושיטה אצבע, מוחה את הדם,
מלקקת אותה, את אותה האצבע,
טעם החלודה מתערבב עם טעם של יין לבן.
והסכין, מתכת קרה,
מטפטפת דם חם,
על המיטה,
במורד הגוף,
על העור הצחור,
לאט לאט,
לפי קצב השיר שמתנגן ברדיו.
שוב אני חוזרת על הטקסיות שלי
שוב נושכת את שפתיי
עוצמת עיניי
צרחה חנוקה
יד מזיעה
מפלסת דרכי בתוך העור
לוקחת אוויר
שאיפה אחת קצרה
קטועה
ונושפת. ונושמת רגיל.
מתכסה בבגדים ושקרים והולכת למיטה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|