לילה בר / חנוקה |
מעינה זולגת דמעה
כשלפתע מרגישה מגע
חום ואהבה
מציפים אותה מכל עבר
והחדר לא חשוך יותר
ידיים נשלחות אליה
מלטפות, מחבקות
אנשים אוהבים, דואגים
עוטפים אותה מכל מקום
והיא מוצפת, עטופה
בגלים של אהבה
עליה לא יכלה לחלום
וכעת כשהיא גואה
לא נשאר מקום לנשום
היא עומדת בודדה
מעינה זולגת דמעה
חנוקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|