דברים לא תמיד קורים כמו בדמיון או כמו בחלומות
מקווים לדבר אחד - קורה דבר שני
חולמים על מאורע נחמד - ועם החלום נשארים
מקווים ל, מצפים ל, יודעים ש, תוהים האם,
למה? כמה? ככה? איך?

אך אין תשובה ברורה
אין תשובה קיימת
הכל בראש -
שאלות רבות, תהיות רבות, מחשבות מתרוצצות
בלאגן.

הכל כל כך חדש ושונה
כיף, נעים, מתיש, מהנה ומוזר.

הכל עובר לידי, מרחף מעלי
ההנאות הקטנות עוברות מהר
נשאר רק זכרון שמשום מה אינו נשמר כ"כ טוב
מובן מאליו? - כנראה שכן, שככה זה מורגש
אבל למה? איך? מה פתאום זה קרה?

הזמן עובר מהר ועם זאת זוחל
אינני חושבת על הרגע
הרי בסופו של דבר הכל עובר
מסתכלת על העתיד, אך אין לי מושג מה יהיה בו,
מה אהיה בו, ואיך אהיה או יהיה.

נהנית בעיקר מאחד הסמים הטבעיים והממכרים -
אדרנלין
אך גם זה עובר ונגמר מהר
דברים רבים אחרים פשוט חולפים ליד, לא מזיזים
כייף לי? לא כייף לי?
לפעמים זה ממש לא חשוב

מרחיקה את עצמי מאנשים, מבודדת מהם
ועם זאת מנסה להתקרב
רוצה לדבר, לא רוצה לדבר
בסופו של דבר נשארת לבד בבועה, בודדה
אך האם אני באמת לבד? האם אין שם אף אחד?
אולי הכל אצלי בראש?

מה אני חושבת?
מה אני אמורה לחשוב?
מה אני מרגישה?
איך אני אמורה להרגיש?

מתסכל, מייאש, מעצבן
ולכן תמיד אפשר להתעלם
חבל שבסופו של דבר זה חוזר ועולה
ואני נשברת
לאחר מכן נאספת חזרה וממשיכה
הלאה
עד לשברון הבא
שתמיד מגיע, מאותן הסיבות
כי הן תמיד שם, בשבילי, מחכות שם רק לי
שלובות זרוע באותה הרגשה רעה
של מלאות גדולה ועם זאת ריקנות אדירה

ושוב
שם אני לבד, שם אין אף אחד
מצב של התמודדות שלי, עם עצמי,
עם מרכיבי הנפש השונים שבי

נמאס מהכל
רוצה לברוח למקום רחוק, באמצע שום מקום
אי בלב ים
לשכב על החול הרך מתחת לשמש הנעימה
להנות שם מהרגע,
למצוא שם שקט נפשי
מאין אי של שפיות

אך האם באמת הוא קיים שם בשבילי?