''אתה חושב שהתוכנית הזאת תצליח?''
''כן'', עניתי בחיוך, ''זה רעיון ענק שימשוך הרבה צופים. תחשוב
על הרייטינג, על החסות שתינתן לנו בקלות יתרה, ועל כל הכסף
שיזרום'.'
המפיק נענה בחיוב, יש תוכנית.
''אבל צריך שם לתוכנית... ושם של תוכנית מציאות, כמובן.''
''טסים לווילה!'', הכרזתי.

השם נענה. כל השותפים מחאו כפיים, המפיק היה מרוצה, ואני הייתי
שמח.
כמה כיף לעשות תוכניות מציאות מייגעות שאנשים אוהבים. אני לא
יכול לחכות כבר כדי להתראיין בכל מיני אמצעי תקשורת, ולהכריז
על התוכנית כתוכנית מצליחה.
את הפרס הספונסרים יממנו, איזה נחמד מצידם. את פרסי הניחומים,
ספונסרים אחרים יממנו. פשוט נהדר.

''ברוכים הבאים לתוכנית טסים לווילה!'' צעק המנחה המטריף אל
עבר רוב המתמודדים שבאו בשביל חשיפה טלוויזיונית בלבד ובשביל
פרסי הניחומים, וגם אל הרציניים יותר, שהווילה החלומית הזאת
(עם התמונה להמחשה בלבד), היא כל מה שהם רוצים להשיג, ועזבו את
הפרסום ושאר הדברים השוליים האלה.

''הרשו לי להזכיר לכם ולקהל הצופים את הפרס הגדול שלנו. ווילה
חלומית! מתנת 'דלק'. 'תדלקו בדלק ותרוויחו המון''.
התוכנית עצמה הייתה פשוטה. כמה מתמודדים צריכים לבצע ארבע
משימות ולהגיע ראשונים אל נקודת הסיום. הזוג שיגיע ראשון יזכה
להעפיל לגמר, וכל השאר ילכו הביתה עם פרסי ניחומים קטנים
ומעצבנים, שנועדו בשביל פרסום הספונסרים בלבד. הרי למתמודדים
המאוכזבים לא באמת יהיה אכפת מחופשה זוגית בערב הסעודית עם
טיסה ישירה. מעיפים את כל שאר המתמודדים, כי להוגי התוכנית אין
מספיק חשק לחשוב על עוד משימות שיספיקו לימים אחרים.

התוכנית הראשונה נגמרה. המתמודד שניצח היה משגע כזה, וגם שאר
המתמודדים היו יפים. הקריטריון היחיד לקבלה לתוכנית היה יופי.
וכמובן לא רק יופי, אלא גם חזה מעוצב ותחת יפה לבנות, ושרירים,
חיוך כובש, וריבועי בטן מהממים לבנים.
המתמודדים המאוכזבים הלכו הביתה, והמתמודד הזוכה נשאר עוד כמה
דקות עם המנחה, כאשר מראים רק את המתמודד הנחמד. אף אחד לא
באמת שם לב על מה הם מדברים, והמתמודד היה עסוק יותר בפוזות
למצלמה מאשר ל'כמה קשה היה לנצח את שאר המתמודדים' עם המנחה.

''לא תאמינו איזה רייטינג גבוה!'' צעקתי אחרי שהמנחה העביר את
השידור לעוד תוכנית משעממת, כשכבר רוב הצופים המרוצים הלכו
לישון.
המפיק היה מרוצה. ''עברנו את כל שאר תוכניות המציאות'', הוא
צעק בהתרגשות. התוכנית לאחר הפרק הראשון, הייתה הצלחה מסחררת.

גם התוכנית השנייה עברה בהצלחה, עם משימות עלובות כגון דיג
באגם עם דייג מקצועי, והשטת סירת פדלים לבד לאורך הירקון.
משימת הסיום הייתה למצוא את נקודת הסיום על פי רמז. בתוכנית
הפעם, נקודת הסיום הייתה 'קניון מלחה' והרמז היה - קניון גדול
בירושלים. לאף צופה חרמנית זה לא היה אכפת, וגם לא לצופים ממין
זכר שלפתע תהו לגבי זהותם המינית, אחרי שראו מתמודד מדהים
ביופיו זוכה, ומוריד חולצה במשימת הדיג.

כל האנשים היו מרוצים. התוכנית הזו הייתה הדבר שכולם מדברים
עליו ברחוב.
''יא, גלעד, ראית אתמול טסים לווילה? איזה שווה היה!'', שמעתי
אנשים מדברים, וצחקתי. כל כך צחקתי על האנשים העלובים שמוכנים
לעשות הכול כדי שהמתמודדים המפסידים של אותה התוכנית, והזוכה
המאושר, יגיבו להם בצ'אט שהם מתראיינים בו.
''כמות כזו של פנאטיות לא ראיתי מעולם'', אמרתי לעצמי בתענוג,
אך גם עצב משהו.

תוכנית הגמר כמעט הגיעה. הרייטינג ירד במקצת, אבל לאנשי
התוכנית לא היה אכפת. ההכנסות היו גבוהות מאד. פרסומי
טלוויזיה, שלטי חוצות, עמודים ראשיים בעיתון, כולם דיברו על
הגמר הגדול.
המנחה סיכם שהמתמודד מהתוכנית השנייה, הוא היפה ביותר. לכן,
ביום צילום התוכנית, הוא החליט לתת לו את הניצחון, ואמר לו את
כל היעדים והמשימות שיצטרך לבצע.
הוא זכה, מן הסתם, אבל אף אחד עוד לא ידע את זה.

בסיום הצילומים, כולם היו נרגשים. המתמודדים העצובים זכו
בפלאפון להמחשה בלבד, תרתי משמע. הם מעולם לא קיבלו את
הפלאפון. אבל פרסום הם קיבלו. קצת.
המתמודד הזוכה קיבל ווילה, אבל היא הייתה מפורקת, והיא עמדה
לרשותו לשבוע בלבד. זו גם לא הייתה הווילה שהוצגה, הרי היא
הייתה להמחשה בלבד.

משפחת יעקב צפתה בגמר. ''לא מעניין'', צעקה האימא, שכבר נמאס
לה מהישבנים החטובים והסקסיים של המתמודדים. התוכנית נמאסה על
המשפחה הזאת, ועל שאר משפחות ישראל. ''נמאס לי מההומואים האלה,
והפוזות שלהם, איזו תוכנית מציאות מסריחה, ואתה יודע אבי, בעצם
כל תוכניות המציאות מסריחות'', אמרה האחות הגדולה, ודרשה מאחיה
להעביר לעוד תוכנית בידור בערוץ 22.

פוטרתי מתפקידי כהוגה רעיונות. גם את ההכנסות לא קיבלתי,
שהמפיק הבטיח בסוף התוכנית. כמובן שבסוף התוכנית, הוא ברח לאיי
פיג'י או למקום נידח אחר עם כל הכסף.
נשארתי מובטל, עני ועלוב. כל המדינה צחקה עליי על התוכנית
שהתבררה כעלובה ומעצבנת ולא מעניינת.
''אבל לפחות הצלחתי לגרום לאנשים להפסיק לראות תוכניות מציאות
מפגרות'', חייכתי לעצמי, וזה סיפק אותי. יחי העם הפחות טיפש.