עירומה, כך אני עומדת כאן.
את מעילי השלתי,
והצמרמורת התפוגגה אט אט.
את חולצתי פשטתי
ועורי סמר.
צעיפי הדק החליק מטה מטה על מפלי מותני
ונפרש על הקרקע כמו מיטה של מלכות
מיתה של מלכות.
הנה אני מולכם.
עירומה אני,
אך לא כך הייתי ביום הוולדי.
נולדתי עטופה שכבות שכבות
של אי הידיעה, של אי ההבנה,
של התמימות, של טוב, של שקט.
נולדתי וכל כולי תחת כסות שלווה -
והימים קילפו.

נחש משיל עורו, ומגלה קשקש חדש,
עורי נחשף בחרכיו
דקים דקים, תלמי תלמים -
מציפורני חתול,
ממבטי אדם.

הרי אני ניצבת כאן
ומעילי מושל
וחולצתי מופשטת
וצעיפי זורם על הקרקע.
ומבטי יגיד יותר
מכל רעד בכפות ידי.