ספינת נוסטלגיה שטה על חופי נפשי,
צפה על פני ים חשוך, מלוח...
שרטון חד מצלק את רוחי,
שנושפת במעלה מפרש מתוח

אלפי זכרונות שעזבו אל האופק,
עלו על הספינה הלא נכונה,
ספינת הנוסטלגיה שלא מתרחקת,
לעולם לא תישאם מחוץ לטווח ראייה

ספינת הנוסטלגיה מרוחקת ממני,
אך אם זאת קרובה מספיק שאוכל להזכר...
שאוכל להביט, בכל הזכרונות שעל הסיפון,
והם, יוכלו לנעוץ חזרה מבט דוקר

עומד אני על נמל השכחה
בו עגנה ספינת הנוסטלגיה,
מנסה בכל כוחי להסיט המבט,
אך אינני יכול, כבולות עיניי,
בוהה בהם, בוכה בלאט