אני רואה אותך ולא מסוגלת לנשום.
פתאום הלב מספיק לפעום.
אני שותקת ורק מביטה עליך.
מסתכלת לתוך עינייך.
אני רוצה לצעוק שאני אוהבת אותך עדיין. למרות שאותי זרקת,
גמרת, שברת, רמסת, בכל דרך אפשרית.
פשוט יום אחד עזבת. אמרת שאתה אוהב אותי, שתמיד תהיה שם
בשבילי. כששאלתי אם אתה רציני, רק חייכת ולי נשקת. אני האמנתי
לך! אני הייתי כולי שלך! איך ככה שיקרת לי, בגדת בי ובאמון
שלי.
אני לא יכולה בלעדיך, לא מסוגלת. בשבילך הלב שלי פועם, בשבילך
העיניים שלי נפתחות כל בוקר רק בשביל לראות אותך, להרגיש אותך.
אני כל כך אוהבת אותך. וכנראה שלא משנה מה נעשה, אהבה תמיד
כואבת ושוברת. לאהבה יש חוקים משלה, אבל אני שבורה. אני אוהבת
אוהבת, רק אותך.
לא היית צריך לשקר לי, להבטיח דברים שאתה לא יכול לעמוד בהם,
לא היית צריך לגרום לי להתאהב בך. אני כותבת מהלב, אני יודעת
שאתה לא יודע מה אני מרגישה אליך, אני יודעת שאתה חושב
שהתגברתי עליך, אבל מה שאתה לא יודע זה שלאהבה שלי אליך אין
גבולות.