אני שוכבת לידך, אתה מביט בי ושקט בין שנינו. אני בוחנת אותך.
אתה כל כך רציני. מביטה בך במבט של ילדה קטנה, מנסה להיות
שקטה. אתה עושה לי מלחמת עיניים. מי יישבר קודם - אני או אתה?
אני... צוחקת!

מתגלגלת לעברך, כמו עלה שנשר בשלכת, מדגדגת. אתה מחזיק אותי,
מנסה להשתלט על הידיים שלי שעוברות עליך, מחייכות אותך. אתה
מחזיק לי את הידיים, אני עוד מחייכת. אבל שקט, כל כך שקט.

אתה מסתכל עליי בעיניים נוצצות של כוכבים נופלים. אני מקשיבה
לך. אתה פשוט נושם. מכניס את האוויר פנימה ומוציא באותו קצב.
ושותק.

תמיד אני תוהה על מה אתה חושב, למה אתה מתכוון... אבל אתה חייב
להישאר שם לידי. בשקט.

אני שמחה שאתה לידי, אני עולה על המיטה וקופצת, גבוה, עוד קצת
גבוה. אתה מתהפך על הגב, מחייך אליי את החיוך המרגיע שלך. אני
נותנת לך יד, רוצה שתקפוץ איתי ביחד!

אבל אתה כבד לי, מפיל אותי עליך, מחבק אותי. אני מתיישבת
מעליך. מחייכת. אתה מביט בי ברכות. אני רוכנת אליך, רוצה
נשיקה!

אבל אתה לא מנשק אותי, בוחן אותי. אני לא מנשקת אותך על
השפתיים, נשיקות קטנות, רכות, מרפרפות, שעולות לכיוון הצוואר
שלך, לכיוון האוזן. אני אף פעם לא יודעת אם אתה נהנה או לא,
שונאת שאתה שותק. נוגסת לך את האוזן, ואתה נוגס את השפתיים
שלך, שלא תוציא צליל.

אני רוצה אותך. אתה רוצה אותי?

שותק שוב פעם... אני אוהבת שאתה שותק. אני יכולה לשמוע את עצמי
חזק יותר, טוב יותר. לשמוע את השטויות שלי מבלי שאתה מתקן אותי
כאילו אני מדברת שטויות. באמת שאני אוהבת שאתה שותק. זה נותן
לי המון שקט. כמה שקט שרק אני רוצה. הרבה שקט. אפילו את
הצרצרים בחוץ אני לא שומעת מרב שקט. שקט שמתפשט בחדר במקומך,
הוא מתפשט, ואתה הולך לישון.

"אתה אוהב אותי?" אני שואלת כשאני מתכרבלת בתוכך. אני הכי
אוהבת להתכרבל בתוכך, אני מוצאת שם כל כך הרבה ביטחון, כל כך
הרבה שלווה, כל כך הרבה... שקט. ואני רוצה לצרוח!

אני מזמזמת שיר ערש כשאתה מחבק אותי חזק יותר. חם לי. מסתובבת,
אין לי מקום במיטה. יש לי מקום אצלך?

קמה. שותה מים. עדיין ערה, השעה 03:34. עושה פרצופים למראה.
שונאת את מה שאני רואה. מתקשרת אליו, אולי הוא ידבר, אבל בעצם
הוא אצלי היום. שכחתי.

הולכת לחלון בסלון, מסיטה את הוילון, מצפה לראות אור יום. אבל
עוד חושך. אני שומעת חתולים רבים, שמחה שאני עדיין שומעת.

לראות מה יש בטלויזיה? MTV זה לא מה שהיה פעם. מזפזפת. שומדבר
לא תופס אותי. הולכת למיטה. מתיישבת. בוכה. נרדמת.

משהו מרים אותי, אני מונחת על המיטה. אור של שמש, ציפורים שרות
לצליל החדשות ורק אני עכשיו... ישנה.

אל תעירו אותי - שקט.