דוד נניק / עננים לבנים במשגל |
מכורבלים זה בזה
חותמים בבריזה את את שמם
למשמעות סמויה ורגעית בשמיים.
צללים צוללים בין צלילים
ומנסים לצוד כבז
את היופי
את הקסם
את הרגעים הבודדים של האושר
אשר חומק כסבון רטוב מידינו.
פתחי דלתך יפתי הנעלמה
עת אחזר על פתחי המשמעות
כקבצן
כחוקר.
אמצא אותך
בכל האמצעים אשתמש
ואת תאמצי אותי אל חיקך
באמצע השדה הזהוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|