רועד בחלון אחרוני ההיסוסים
כשהיא מרמזת באדמומיותה ממרחקים,
חרד כל-כך הלב בפרפורי עלומים
שלא יפוגו החלומות הוורודים.
אישה כלבבי מרננת סביבי
ואת פירותיה, בביישנות, תגיש,
ומציתה בי מנגינות אביב
ההומות כים בתוכי.
ההיסוסים מחווירים כחציר
ובשדמות הלב- מחכות התחושות לקציר;
בשלות כשיבולים מלאות
ליפול ברשתות הזהב ולאהוב.
19/08/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.