כשהוא כאן,
הוא אני
והוא כאן עכשיו.
כשהוא כאן הפרחים בוהקים בשני,
ועיני מאירות בזהב.
 

כשהוא כאן
שושנה באויר
וריח של יין מתוק,
כשהוא כאן גם ירח מאיר
כשמש ביום קיץ וצחוק.

כשהוא כאן
מחייכים לזרים
מנגנים, רוקדים ואפילו שרים.
כשהוא כאן - אז תווים,
כשהוא כאן מקווים.

ומחר, כשכבר לא יהיה כאן,
יחליד הזהב ויבול השושן
יחזרו לשתיקתם הריקוד והשיר
והשמש תשקע על כפר ועל עיר.

זה יקח עוד זמן,
עוד שעות וימים
והוא ימוג לו, שקוף כענן,
ובמקומו יעמדו אחרים.

והוא לעולם לא ידע
שהוא היה לי,
שהוא חסר לי,
הוא לא ידע שהיינו אחד,
ויאבד.