ליאור זקס / ט''ו באב |
בשמלה לבנה שאולה,
עטרני נזר תפוחי זהב,
קדשני מאחי,
הביאני אל ביתו,
נעל חדריהם,
פתח צוהריו.
השקתיו יין לנפש,
הרוויני חלב ודבש,
מתק לי שפריר שחק,
חיבוק שפתיים נקטף.
משחתיו נוגה ירח,
עטפתיו אור לבנה.
ממטע האבוקדו,
יצאתי כלה.
ב.
דילגנו לקול רשרושי העלים,
בצד הדרך,
ראינו פרח,
אותו לא העזנו לקטוף,
מלאך שומר,
חרב מתהפכת,
מאחור.
כוכבים נופלים עלינו,
אנחנו מעדיפים לצנוח,
להתקפל בתוך עצמנו,
לקימוט קדוש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|