New Stage - Go To Main Page


"אל תלך!" צעקתי לו, "אל תלך, אחי היקר". אך הוא הלך, הוא הלך
למקום שבו החיים מפסיקים להיות מציאותיים והופכים לסיוט, המקום
שממנו לא הרבה חזרו והשאירו חורים ריקים בחייהם לאנשים רבים כל
כך, המקום אשר נקרא מלחמה.

ביקשתי, התחננתי שיחכה עוד קצת, לא הרבה, שלא יצא לשם. הוא
עלול להיהרג, אמרתי לו, אבל הוא אמר לי בחיוך, "אל תדאג, אני
הולך לשמור עליכם, אל תשכחו אותי." אלא היו מילותיו האחרונות.
המילים שאני כל כך זוכר, שחרוטות לי בראש. "אל תשכחו אותי",
איך אפשר יהיה לשכוח מילים שכאלה?

ובכן, עברו כבר מספר שנים מאז שהוא נהרג, עד היום הוא לא נמצא.
אחרי שהוא נהרג, אנשים במדים הגיעו לביתי. אני זוכר טוב את זה,
למרות שהייתי רק בן 10. הם סיפרו לאמא משהו שגרם לה לבכות, ואז
רצתי לאמא ואמרתי לה, "אל תבכי, אמא. את תראי, הכל יהיה בסדר"
והיא חיבקה אותי אליה חזק חזק. מאותו יום חלפו שמונה שנים וחצי
ואני עומד גם להתגייס לצבא, אך איני הולך רק בשביל לשרת את
המדינה שאני כל כך אוהב, אלא הולך לחפש, לחפש את קשר החיים
האבוד, השנים האבודות שהוא החסיר, החסיר ממני, מכל המשפחה.

כעת אני משרת במדבר, במדבר הלוהט בו התרחשה המלחמה הנוראה,
שלקחה וגזלה כל כך הרבה אנשים טובים. ואני שואל את חולות
המדבר, "אתם הרי נמצאים פה כבר אלפי שנים, לא יכולתם לעצור את
המלחמה הזאת ולהחזיר אלי את אחי, שכל כך אהבתי?".

הם שתקו, כמעין לא נמצאים או מפנים עורף, כאדם פגוע שלא רוצה
שיראו שהוא בוכה. "זה לא בושה לבכות", פעם אמי אמרה לי כשראתה
אותי בוכה, "כולם בוכים, זאת לא בושה".
ומאז אני לא מתבייש וזוכר, וזוכר איך נפל החייל הקרבי שכולם
אהבו, שאני כל כך אהבתי, אחי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/9/04 2:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודי נסים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה