קרה לכם פעם שאמרתם למישהו "גמר חתימה טובה" בראש השנה? "מזל
טוב" ביום הולדתו של מישהו? בטח שכן!
אבל פעם התכוונתם למה שאמרתם? בטח שלא, אתם סתם אומרים את זה
כי זה מתאים, לא חושבים על המשמעות, כמו ב"חג שמח" שהחג יהיה
שמח, אלא סתם, כי זה מנומס ומגניב.
עכשיו אספר לכם סיפור על אדם אחר, קצת כמוכם וקצת לא, שהתכוון
לכל מילה, אפילו אם אמר "בנזונה".
האדם הזה היה יהודי, אבל היה יותר כזה לכיוון חילוני.
יום אחד ביום הולדתו של בנו הוא אמר לו: "שיהיה לך מזל טוב
בני!" ובהחלט התכוון לכל מילה וגם פירט: "שהמזל שלך יהיה רק
טוב! כי ברכתי אותך במזל טוב! מזל טוב זה..." והאב החל לשגע את
בנו האומלל.
בראש השנה, הוזמן גיבור סיפורנו לארוחת החג אצל חברו.
כאשר נכנס אמר "שלום לכם" (והתכוון לכך) ונתן מתנה לחברו הטוב:
צנצנת דבש, ואמר לו שהחיים שלו יהיו מתוקים כמו הדבש שבצינצנת,
כי הרי דבש הוא מתוק וחיים מתוקים הם חיים שכיף לחיות אותם וכך
אמר, מילה במילה לכל תושבי הדירה.
אחרי חצי שעה כשהסתיימה הברכה לאחרון תושבי הדירה, החלה
הסעודה.
גיבורנו בירך ברכות והתכוון להן, לכן הוא קרא אותן לאט וברור.
למחרת בבוקר,כאשר הסתיימה הסעודה, הוא גורש מבית חברו שאמר לו:
"שלום ולא להתראות", ובמפתיע גם התכוון לכך.
למחרת חיכה לו השכן על גג ברחוב, חמוש ב-AWP (רובה צלפים) טעון
וטוב.
ברגע שגיבורנו חטף יריה הוא צעק: "אח אח יא בנזונה!"
זה היה מקרה מפתיע: גיבורנו קילל מישהו שלא היה בנזונה
ב"בנזונה"!!!
לאחר שחטף עוד שני כדורים הוא הצטרף לעולם המתים.
ומאז, ילדים, כאשר אנחנו אומרים משהו, אנחנו סתם אומרים, כדי
שלא יעמוד צלף עם AWP על הגג ויעשה לנו חוויה של פעם בחיים.