זה לא יכאב, הוא הבטיח לה תוך שהוא משכיב אותה בעדינות על
המיטה, אזור הכאב במוח שלך מנותק, את לא תרגישי כלום. אני לא
ארגיש כלום- שמעה את קולה מגיע מרחוק, זה לא יכאב- הדהד הקול
בתוך קופסת המוח. היא התמסרה. הסכין חותכת את בטנה לאורך, וכל
אבריה הפנימיים נשפכים החוצה. היא לא הרגישה כאב, אבל יכלה
לחוש משהו זורם על רגליה, משהו חם ומרגיע. בסקרנות העבירה את
ידה על רגלה והסתכלה בה, היד הייתה אדומה והיא יכלה להבין
שמשהו מאוד כואב מתרחש שם, אבל לא יכלה לחוש זאת. הוא הסתכל
לתוך עיניה לראות שהיא לגמרי אתו. היא חייכה בהבנה, הוא לא
רוצה לפגוע בי, הוא רק רוצה לתקן, ואני כל כך רוצה שיתקן. את
רואה, אמר לה, אנחנו בנויים רבדים רבדים וכל מה שאנחנו עוברים
בחיים מתיוק עמוק בתוך הבטן. עכשיו החזיק משהו בידיו. הוא בחן
אותו עמוקות ופסק, יש פה כל כך הרבה חלקים שצריך לתקן, צריך
לעקור מהשורש. הוא תלש חתיכה מהבשר. והיא חשבה, שיתקן כבר,
שיתקן.

לא מסוגלת להסתכל פנימה לתוכה, עצמה את עיניה. כמה טוב להיות
מסוגלת להפקיד את עצמה ככה בידיו המיומנות הרוצות לשנות ואיך
יכול להיות שמישהו כל כך אוהב אותי שיהיה מסוגל לחדור לי
פנימה, להתעסק באברי הפנימיים ולזרוק את כל מה שהוא יודע שלא
טוב בי. בהתחלה כשהציע לה את זה, התנגדה. לתומה חשבה שעדיף
להשאיר את הכל על כנו מאשר לחדור פנימה לתוך הבטן הרכה, אבל
הוא שכנע אותה שעכשיו שפגש בה והיא כל כך טובה בשבילו והוא כל
כך רוצה אותה יש צורך לערוך מספר תיקונים שיעשו את הקשר מושלם,
פשוט מושלם.

היא פתחה את עיניה וראתה מלא חתיכות בשר קטנות מפוזרות על
הרצפה סביבה. מה הן מכילות, ניסתה לחשוב. היא ידעה שהוא לא
אהב, שהיא נוטה להתכנס לעולמה, לשקוע בדמיונות. הוא לא יכול
היה להיות חלק מזה והוא כל כך רצה להיות חלק ממנה בכל רגע
נתון. בטח זה החלק הראשון שתלש. אחר כך בטח תלש את כל ההבטחות
שהבטיחה לעצמה בילדותה ובבגרותה. הוא רוצה להיות שותף,
וההבטחות, כאשר הן כבר קיימות, יותר קשה להשתלב בהן. לכן בטח
עקר גם את זה, שיוכלו להבטיח לעצמם מחדש ביחד, לנצח. בטח עקר
גם את הביטחון העצמי שגרם לו להרגיש מאוים ולהתנהג אליה  לא
יפה, והוא כל כך אוהב אותה ורוצה להיות אליה תמיד טוב.  

היא הסתכלה עליו. הוא בחן איזו פיסת בשר בדקדקנות והרגשת גועל
הסתמנה על פניו. מבוהלת שאלה אותו מה זה היה. הוא זרק את החלק
על הרצפה מועך אותו שוב ושוב ברגלו. היא לא הרגישה עלבון
והבינה שהוא מוחק את כל העלבונות שלה ואת היכולת שלה להיפגע.
הוא אף פעם לא אהב לפגוע בה ותמיד כעס כאשר נעלבה, כך יחסוך לה
את הכאב. את חוסר הביטחון העצמי השאיר, ידעה, הוא רוצה למלא
אותו באהבתו, בשביל זה הוא מתקן, שיוכל לאהוב אותי, באופן
מושלם.

היא לא ממש זכרה מתי נרדמה, אבל כשהתעוררה הוא שכב לצידה. היא
העבירה יד על הבטן והרגישה שהיא סגורה בקליפסים, היא הבינה גם
שתישאר לה צלקת עמוקה. הוא פנה אליה בקול מאוכזב ובישר לה שהיא
לא מי שהוא חשב שהיא, שכל ניסיונותיו לתקן למרות כל העקירות
עלו בתוהו ושהוא עשה טעות. וכן, מחכה לו מישהי אחרת שהוא צריך
לבדוק אותה מבפנים ועל פניו נראה שהיא טובה לו יותר.

ללא תחושת עלבון קמה מהמיטה והרגישה את כל אבריה הפנימיים נעים
בכל תנועה שלה. זה כאב, הוא לא החזיר כל דבר למקום ועכשיו הם
כואבים, מחפשים את מקומם הטבעי, והוא הבטיח שזה לא יכאב. עכשיו
תצטרך לפתוח את הקליפסים ולתת למישהו אחר להיכנס לבטן הרכה
לתקן את הנזק שגרם. היא לא ידעה מתי ואיך זה יקרה ואם הצלקת לא
תהיה עמוקה יותר עם כל ניסיון חדירה. היא הרגישה פעורה וריקה.
לעת עתה רצתה רק לנוח, עד הפעם הבאה.