הייתי
השתטחות פרושת איברים על אבן נגף
נפילת חושך מרוסק מתפזר לגרגרי עצב
אפילו נגינת המלאכים
נשמעה מתרחקת
ופיות האור הקטנות
נמוגו כמו זהרורי אור קטנים
כל מה שחשתי
נראה כמו סימן שאלה
שורת אימהותיי
עמדה מעלי
והביטה ללא ליטוף חמלה
ואבותיי עמדו שם בצל
חסרי אונים מתוקף עצמם
אותו רגע
ידעתי
את נשיקת האכזריות
ואת מגע התדהמה | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.