בימינו ישנן הרבה בעיות שהחברה יצרה, הבעיות הן בעיות
קרדינליות שאינן ניתנות לפתירה בדרך רגילה, ולמעשה אני אומר
שהחברה יצרה שיטות ללכת בניגוד לטבע בצורה שאינה תוביל אנשים
לאיזון לעולם. קורא מאמר זה ימצא שהפתרון החלקי המוצע פה הינו
פתרון מדהים, שמעבר לעובדה שהוא יעלה את רמת חייו בצורה שהיא
בלתי ניתנת לתיאור, אלא הוא גם ימצא עצמו בסדרת מחשבות על
דברים שעשה בעבר, ויצחק כיצד היה מתנהג היום.

אין פה טענה שעד היום ההתנהגות לא הייתה טובה, היא הייתה הכי
טובה במידע שהיה קיים אז, אך נושא המאמר הינו שינוי כללי
בתפיסת עולם. הטבע חי בצורה של אבולוציה. משמעות האבולוציה
הינה: 1) אם חסר משהו וזה ממש מפריע- רק אז יומצא הפתרון.
2) מה שלא טוב- מת או נעלם. אך מה שלא מועיל, אך לא מפריע-
נשאר!
אם משהו בטבע אינו מועיל, אך לא עוזר והנזק שלו אינו גדול
מספיק- המשהו הזה שורד. ישנן דוגמאות רבות, כגון: התוספתן בגוף
האדם, עצם הזנב, פיטמות הגבר וכו'.

הטבע מבצע פעולה- רק כאשר דבר הוא הכרחי לביצוע- כלומר טוב
לטבע. אם משהו אינו הכרחי לטבע- הטבע לא יבצע שום פעולה, כי לא
צריך, ומכיוון שזה לא באמת יועיל. הטבע שואל "למה לי?" לפני כל
פעולה, ואם אין תשובה טובה המספקת אותו- הטבע אינו פועל, ונשאר
באותו מצב.
זוהי "ברירת מחדל-לא", אם אין סיבה חיובית לטוב- אז לא עושים,
לא פלוס ולא מינוס, ונשארים באותו מצב.

המערכת הקפיטליסטית והחינוך ההפוך
בחינוך הקפיטליסטי נמצא שינוי תפיסה, שהינו מנוגד לחלוטין
לטבע. לשינוי הזה אני קורא בשם: "ברירת מחדל-כן". הסיבות
לחינוך זה מקורן בתרבות הצריכה ובשיטה הקפיטליסטית שבה ע"מ
שמקום כלשהו ישאר בשיא, הצריכה בו חייבת לגבור. וכך היעילות
גוברת, ולכן משקיעים משאבים אדירים בפירסום ושיווק ובשינוי
שיטת החשיבה, אף בצורה שהיא מנוגדת להגיון הטבעי, ויש לציין
שמצליחים בצורה בלתי רגילה לחיות בצורה מנוגדת לחלוטין לצורה
ההגיונית ע"פ הטבע.

כל חייך כאדם אומרים לך לא לומר "לא", אך הכוונה שלי אינה
במובן של לא לומר "לא לסמים" או לא לומר "לא ללימודים". הכוונה
היא שאדם רגיל בחברה לוקח כמעט כל הצעה שמציעים לו, אלא אם יש
בה רעה ממשית. בניגוד מוחלט לטבע, האדם הקפיטליסטי הפך את
ברירת המחדל, בעזרת חינוך חוזר ומתמיד, לברירת מחדל-כן! הכוונה
היא שהאדם מבצע כמעט כל מה שאומרים לו, מלבד מה שהוא חושב
שיזיק לו בצורה חמורה! הרי זוהי בדיוק צורת המחשבה שתגרום לאדם
להתמכר לכל דבר: לאוכל, לשתיה, למכוניות, לאלכוהול, לסמים ולכל
דבר שיעמוד מולו!

אדם שכזה חי ללא בחירה כלל וכלל. הסיבה היא שהוא אינו בוחן אם
המעשה הוא לטובתו, אלא אם הוא לרעתו, וכך הוא מחליט. ולמעשה
רוב בני האדם מבזבזים את ה"דלק" שלהם על פעולות שאינן לרעתן,
אך אין בהן שום יתרון והן לא מובילות לשום דבר, והאדם מבזבז את
כספו- את עמל יומו, על מוצרים שאינו צריך, ולמעשה הוא התוצר
האמיתי של תרבות הצריכה- הידועה גם כ"תרבות ההתמכרות"- בזבזן
מכור ללצרוך יותר ממה שהוא צריך.

רק דבר אחד עומד בין שינוי אמיתי בטבע האדם- מוגבלות המשאבים
העומדים לטובתו. מכיוון שלאדם יש רק מספר מוגבל של משאבים-
כגון כסף, דלק זמן וכו', האדם מבין שחסכון הוא תבוני, וחסכון
הוא הדרך ההגיונית. אך מכיוון שהאדם המערבי ה"מודרני" חי
בברירת מחדל-כן, והוא לא למד לחיות בברירת מחדל לא, אז הוא
ימשיך לבזבז.

ברירת מחדל לא- מהי?
בבואי לדבר על ברירת מחדל-לא אומר, לצורך הגילוי הנאות, שאני
חי לפיה, ויש עוד שחיים לפיה, ואין זוהי שיטה ש"קשה" ליישם.
למעשה, מרגע היישום לא ברור כיצד יישמתי את השיטה ההפוכה.
כאשר אני מדבר על ברירת מחדל-לא, אני מדבר על דרך חיים בה האדם
בוחר בחירה מלאה, כל פעולה שהוא מבצע בחייו. המילה "כל"
מודגשת, כי מדובר פה על מה לקנות, האם לקנות, מה לעבוד, מה
לעשות, מה ללמוד, וגם על דברים קטנים-גדולים, כגון: מה לאכול,
מתי לאכול, איך להתעמל, וכו'- ה-כ-ל.

ע"מ להגיע לבחירה מלאה מסוג זה חובה לבחור בדרך של ברירת
מחדל-לא, מכיוון שזוהי הדרך היחידה שמבצעת את זה, וכאשר אדם
בוחר משהו בחייו הוא אינו מתחרט, מכיוון שהוא בחר, ולא בחרו או
שהוא נגרר.
הרעיון הוא פשוט:
1) ראה את האפשרות.
2) שאל את השאלה: "האם ביצוע האפשרות יהיה לטובתי?"
3) אם התשובה כן- בצע
4) אם התשובה לא- אל תבצע.
במצב חסכוני שכזה, אדם מבצע רק פעולות שיש בהן כדי לשפר את
מצבו. חייו יכולים רק להשתפר, מכיוון שהוא בוחר רק מה שמתאים
לו.

יש להבין שלכל אדם יש אפשרויות מוגבלות והוא בוחר אחת מהן. אדם
שמעשן יש לו אפשרות לפני כל הדלקת סיגריה לשאול, "האם אני חושב
שזה יהיה טוב, לדעתי, לעשן? האם זה גורם לי הנאה?". אולי יש
אנשים שיגלו שהם אוהבים לעשן, ולא יחיו בקונפליקט שהם צריכים
להפסיק! או להיפך, אולי הם יגלו שהפעולה לא טובה ואז הם יחזרו
לברירת מחדל- לא לבצע פעולה, קרי לא לעשן.

כנ"ל לגבי המונח "לחץ חברתי" וכל מיני היסחפויות אחרי זרם של
חברה. אדם החי בברירת מחדל-כן תמיד יבחר בדרך המקובלת, כי זה
לא מזיק, וכך הוא מבצע פעולות שאינן מועילות לו כלל וכלל, אך
גם אינן פועלות לטובתו. הטיעון המקובל הוא- "למה לא?", וזה
טיעון שאינו יכול להתקבל כאשר הדרישה המקדמית לביצוע פעולה היא
"למה כן?"

אנשים שיעברו לחיות ע"פ ברירת מחדל-לא, יגלו שהם חוסכים כסף,
מסתדרים יותר עם אנשים ויש להם יותר כח, מכיוון שהם לא מתעסקים
בדברים שאינם רלוונטיים לגביהם, אלא רק בדברים שמשפרים את
חייהם.