מהו מוסר
"מוסר- 1. תוכחה,דברי אזהרה או לקח להיטיב את ההתנהגות.
         2. עונש גמול על מעשה רע.
         3. אתיקה, תורת המידות."  
מוסר הינו מושג אשר אנו מבססים סביבו את התנהגותנו החברתית.
האדם כיצור החי כקבוצה, ולא כבודד, מעוניין לשפר את חיי החברה
שלו, ולכן הוא בנה הרים וגבעות מסביב למושג זה ולמעשה זהו
המקור לכל פעולה חברתית.

למעשה, "מוסר" כשלעצמו אינו קיים! מוסר הינה מערכת של תיוג
לאחר מעשה של פעולות שמתבצעות ע"מ שיתבצעו בשנית, או שלא
יתבצעו בשנית, ע"י תיוגן כ"טוב"- מעשה שיש שאיפה שיתבצע בשנית,
או "רע"- מעשה שהחברה הספציפית מעוניינת שלא יחזור ויישנה.
המוסר הזה מתחלק לפרמידה היררכית של ערכים ומתחת לכל ערך תיוג
של כל פעולה ע"פ נסיון העבר של החברה (ראה תרשים 1) הקובעת
לעצמה את אמות המוסר החברתיות בתוכה, ולמעשה זהו בסיס לכל
החוקים בכל חברה. בכל חברה ישנו מדרג היררכי של ערכים המהווים
את המוסר החברתי, ואם מנתחים חברה- ניתן לדרג את הערכים בה
ולגלות מה יותר חשוב לחברה, ומה פחות חשוב, וע"י כך לנחש כמעט
במדיוק את המבנה החברתי.

דוגמא לכך בשלטון שבו יש זכיות אדם אישיות: בשלב הראשון כל אדם
ידרוש זכות לחיים, זכות לקניין, זכות לשקט, זכות לכבוד, וכך
הוא ימציא חוקים ע"מ למנוע מאחרים לפגוע לו בזכויות. לעומתו,
תחת שלטון המבסס את עצמו על חוסר זכויות אישיות ועל דאגה
לשיוויון לכלל, אנשים יחוקקו חוקים בהם מי שמנסה להתבלט בעזרת
כסף יש למנוע זאת ממנו, ואין שום רלוונטיות אם פוגעים לו
בחיים, מכיוון שערך השיוויון קודם לו במערכת ההיררכית. כך גם
למשטר השם את המדינה בראש, הזכויות האישיות הן כפופות למדינה,
ולכן ניתן לפגוע בהן בכל רגע נתון.
             תרשים 1:                    רעיון (דמוקרטי,
קומוניסטי, דתי- כזה או אחר וכו').
ערכים- המסודרים ע"פ סדר חשיבותם החברתית.
מוסר.
תיוגים של טוב ורע והנחיות פעולה לקיום הרעיון.

הבעיה במוסר הינה להגדיר הגדרה: מהו מעשה מוסרי? כוונת השאלה:
מהי הפעולה הנדרשת מאדם ע"מ שהחברה תהיה יותר טובה ונרחיק ממנה
את הפעולות שאין אנו רוצים בה? כיצד נוכל לתת לכל אדם כלי
שיעזור לו לזהות את הפעולה? כלי שיהיה מספיק פשוט לכל אדם,
ומצד שני מספיק מתוחכם ע"מ לא להביא לתוצאה לא טובה? כלי כזה
עדיין לא נמצא, זאת כולנו יודעים, ורואים יום יום, וזו מטרת
החיבור- לבנות את הכלי ולספקו להמונים ע"מ לשפר את החברה
בכללותה, ולשפר לכל אדם את חייו בצורה שלא יתלבט בשאלות
מוסריות.

הבעיה העיקרית בהגדרתו של מוסר
המוסר העתיק, המבוסס על הסתכלות מבחוץ של החברה שקובעת את
המוסר, המוסר המתקדם יותר, זה של זכויות האדם, מבוסס על
הסתכלות של כל אדם במוסרו הוא. הבעיה היא שאף אחד, שקבע את
שיטת המוסר שלו, לא הבין ב-א-מ-ת מהו מוסר! מוסר הוא תיוג של
מעשה ממוקד על פי תוצאותיו, אך התיוג לא נעשה ע"י מי שמבצע את
הפעולה אלא ע"י גורם חיצוני הקובע את התיוג ע"פ מבחן התוצאה,
ולכן אם פעולה כגון נשיקה יכולה להיות מוסרית במקרה אחד, במקרה
אחר היא אינה מוסרית- כאשר היא בכפיה! קביעת סטנדרטים מקובעים
של מוסר זהו דבר שאינו אפשרי, מכיוון שכמות המקרים הינה
אינסופית.

בעיה זו היא זניחה כאשר אנו נתקלים באנשים בעלי חינוך שונה
ודירוג ערכים זהה, אך הבעיה האמיתית מתחילה כאשר שני רעיונות
נפגשים. הכוונה היא שכל אדם יכול שיהיה לו מדרג ערכים שלו,
הנקבע על פי חינוכו ונטיותיו הטבעיות- דבר שאיננו רלוונטי כלל
מכיוון שהוא נתון, וכאשר אדם א' רואה מעשה ספציפי כמוסרי שאין
איתו בעיה, אדם אחר רואה את המעשה כלא מוסרי בעליל, אסור, ואף
ראוי לגינוי ולעונש.

4 דוגמאות לכך הם קיום יחסי מין עם קטינים, אכילת חזיר בשר
ומאכלים שונים, גיל הנישואין וגיל היציאה לעבודה. אני יכול
להאריך בדברים, אך כל אחד מבין שיש פה בעיה אמיתית לקבוע אמת
מוסר אחת על דברים אלו, אך אנשים מתווכחים עליהם בלהט, והרשימה
ארוכה מלהכיל אותה על הדף.
בחלק הבא של המאמר אסקור מספר שיטות ונראה כיצד הן נופלות ברשת
של מכשול זה.

התפתחות המוסר- היסטוריה
בשלב זה של המאמר אנסה להציג את ההיסטוריה של התפתחות המוסר
והנסיונות להגדירו. אין אני טוען שאני מכיר את כל הגישות
המקובלות, אלא אנסה להציג את הגישות הידועות לי, להראות את
הבעיות העומדות בתוכן, והסיבות לבעיות. לפני שאתחיל אזכיר, כי
שיטות אלו נכשלו! אין כל ספק שהחברה שלנו היום אינה מוסרית וכל
אדם מרגיש זאת על בשרו! אינני מאשים אף אחד, אלא אני בא ומציע
את הפתרון שאותו אציג בחלק הבא.

הגישה הראשונה שאתחיל איתה הינה הגישה של סוקרטס- הגישה
התבונית. גישה זו טוענת כי המוסר הוא אחד בכל העולם, ומקום
שאינו פועל ע"פ המוסר האחד הינו לא מפותח ועדיין לא התפתח
כחברה, ולבסוף כולם ינהגו ע"פ אותה אמת מידה של מוסר, שהוא
תבוני ואחד לכולם. גישה זו הינה גישה אבסורדית מתנשאת, שלוקה
ביסודה בטעות בהגדרה של מוסר מהו! גישה זו הובילה לפיתוח, או
נבעה מתוכה של התרבות ההלניסטית, שחשבה שהיא היחידה החכמה
בעולם, ובשם החוכמה כבשה והרגה ולא הותירה חופש מחשבה לאף אחד
אחר. ברור שמעשים מסוג אלה היו מוסריים בעיני בני ה"תרבות"
ההלניסטית, אך מי שבאו לשנות לו את אורח חייו, לגביו המעשה
אינו מוסרי, וכבוחן אובייקטיבי של סרט אילם אנו רואים שהתרבות
ההלניסטית הובילה את העולם למלחמה, וכך גם היא נפלה. הסיבה
שגישה זו גרועה היא בשל העובדה שסוקרטס לא הבין אף אחד אחר,
הוא לא דמיין שיש הגיון בדבריהם, ולכן הוא שגה לחשוב שהוא ורק
הוא צודק, וזאת היתה טעותו. לכן מבחני ה"מוסר" שקבע התאימו
לכמות מצומצמת של אנשים.

העניין השני שאבחן הן הגישות שפותחו עם התפתחות זכויות האדם.
בתקופת זכויות האדם פותחה גישה לפיה לכל אדם יש זכויות טבעיות
ואין לפגוע בהן. בשלב הראשוני כל אדם דרש את זכותו לחיים,
וכמשתמע מכך מוסרי היה להגביל את מעשה ההרג כמעשה בלתי מוסרי
ולכן ניתן להגדירו כבלתי חוקי. לאחר מכן נכנסו עוד ועוד זכויות
אדם, לדוגמא הזכות לכבוד- מושג סל שבאמצעותו הכניסו הגבלות
חמורות על ההתנהגות האנושית. לדוגמא, אם אני קובע שלדבר בשקט
זה טוב, ואם צועקים עלי פוגעים לי בכבודי, ולכן אין זה מוסרי
וזה רע, למעשה אינני מקבל את מי שגדל במקום שבו התרגלו לצעוק,
או סתם לדבר בטונים גבוהים, ולא משנה הסיבה. וכך אני קובע
בפניו שאינו מוסרי, למרות שמבחינתו אין שום בעיה במוסר שלו,
אלא בעובדה שאני לא מבין ששני אנשים יכולים לחשוב דבר שונה.

המקרה הנ"ל הוא מקרה יחסית פשוט, מכיוון ש"חוסר" מוסר כמו
לצעוק לא יגרור לחיקוק עבירה פלילית. מקרים אחרים גוררים שלילת
החופש ע"י "קובעי המוסר" החזקים, ע"י תיוגם כלא חוקיים בשל אי
מוסריותם, דבר שלעצמו נראה תקין, אך מבחינה אובייקטיבית, וגם
מבחינה סובייקטיבית של האדם שממנו מנעו את החופש, אין המעשה
מוסרי! אין זה מעשה שעוזר לייצר חברה שנוח יותר לחיות בה, אלא
מעשה שמייצר חברה שלא נותנת לאדם חופש פעולה לפעול ע"פ הערכים
שעליהם חונך, הערכים שאותם רכש במהלך חייו והערכים על פיהם הוא
פועל ביום יום.

קאנט קבע מבחן מוסרי התואם את הגישה הזו- כיצד תדע שמעשה הוא
מוסרי? "פעל כמו שהיית רוצה שיהיה חוק כללי"- זהו בדיוק המבחן
שמתאר את הגישה השגויה בבסיס הזכויות הטבעיות, שכביכול מבוססות
על המוסר של הזכויות, שאינו מבין מוסר מהו! אם אדם א' חושב
שאסור לצעוק, ולכן אין זה מוסרי לצעוק, יהיה זה אך מוסרי
להעניש את מי שמדבר בעוצמה; אם אדם א' חושב שע"מ לחנך יותר טוב
יש "להפליק" מדי פעם, אזי זה יהיה מעשה מוסרי! מבחן האצבע של
קאנט הוא מבחן שתוצאותיו אבסורדיות ונראה שהוא יותר מכל מסמל
את הגישה הדמוקרטית הקפיטליסטית השולטת היום, שמנסה להחדיר את
המוסר שלה לכל מקום ואינה מצליחה להבין מדוע יש מי שלא יסכים
עימה! איך אפשר לא להסכים לפתוח חנות לבשר חזיר בשבת? אם אין
עם זה בעיה מוסרית, אין שום סיבה למנוע את זה! הבעיה היא
שבעיני המוסר הדמוקרטי קפיטליסטי זו לא שאלה מוסרית, בעוד
שבעיני המוסר היהודי יש עם זה בעיה מוסרית קשה, ולכן יהיה זה
נכון למנוע פעולה זו.

הדבר האחרון שאבחן יהיה סוגיות מוסר הנובעות מהדת היהודית. לדת
היהודית יש גישה מעניינת בנושא זכויות אדם. הדת אינה שמה במרכז
את הזכויות האישיות, ומתוך הזכויות נובעות חובות, אלא מדגישה
את חובות האדם, מתוך הבנה שאם אדם מקיים את חובותיו- הזכויות
ינבעו במציאות האמיתית. לדוגמא, אם כל אדם יכבד את החובה "אל
תרצח", הזכות המתקבלת הינה הזכות לחיים. אם כל אדם יכבד את
החובה "אל תלבין פני חברך ברבים"- אזי כל אדם זוכה בזכות
לכבוד. יתרון נוסף בשיטה זו הינו שטענותיו של אדם מכוונות
בעיקר לעצמו, ואדם במקום "לדרוש את זכויותיו" מאנשים אחרים,
ובכך יש לו זמן לשכוח את זכויותיהם, האדם דורש מעצמו קיום
חובות ובכך נוצר מצב של חברה מתוקנת ומוסרית.

הבעיה בגישה זו נובעת ממערכת האכיפה של החובות. האדם שקובע את
החובות למעשה יכול להגביל את חייהם של האנשים באופן בלתי מוגבל
בטענה שהם לא ממלאים את חובותיהם. זה מצב טוב בצורה קיצונית
מהמצב בשלטון שבו שולטות הזכויות, אך גם פה יש בעיה קשה מכיוון
שהשלטון במערכת שכזו יכול להשיג כוח ולנצל אותו ע"מ לקבוע
חובות שאינם רלוונטיים, כמו הדוגמא הקודמת- החובה לא לצעוק,
וכך שוב יש פה אי התאמה בין המוסר של דורש המוסר לבין מי
שנדרשת ממנו ההתנהגות המוסרית. מה שנוצר למעשה זה ריב בין שני
הרעיונות, וסכסוך שממנו אנו רוצים להימנע כאשר אנו קובעים את
הכלי הנקרא מוסר.

מבחני האצבע של הדת היהודית הם "ואהבת לרעך כמוך" ו"אל תעשה
לחברך מה ששנוא עליך". במשפט הראשון אנו רואים שיש דרישה לאהוב
אדם אחר כמו שאתה אוהב את עצמך, דרישה מדהימה, אך דורשת הנחה
מוקדמת שאדם אוהב את עצמו, הנחה שאינה עומדת במבחן המציאות.
המשפט השני מסמל את המקבילה למבחן של קאנט המבסס את ההתנהגות
של אדם על זכויות אישיות ולכן הוא מדגיש מה כן לעשות, בעוד
שהמבחן היהודי, המסתמך על חובות אישיות, קובע מה לא לעשות.
המקור למשפטים ברור, אין ספק שמבחינת התוצאה המבחן היהודי מביא
לחברה שבה יש פחות סיכסוכים ובכך הוא יוצר מוסר יותר טוב, אך
עדיין ישנה בעיה במבחן האצבע.

הבעיה נמצאת בהבדל בין המוסר של שני אנשים שונים, עדיין ישנו
מצב שבו אדם א' יתנהג לאדם אחר באופן שאדם ב' חושב שקיימת חובה
לא לבצע את המעשה, ובכך נוצר קונפליקט. כיצד נגזרת הזכות להגנה
עצמית בכל אחת מהגישות? סרקתי עד עכשיו שלוש גישות מרכזיות של
מוסר. סוגייה מעניינת היא לראות מהיכן נובעת הזכות להגנה עצמית
ע"פ כל גישה.

בגישה הסוקרטית ישנה תבונה שממנה נגזר המוסר, שבצורה אבסורדית
מי שמזהה אותו, ולמעשה קובע אותו, הוא האדם ה"חכם" וה"תרבותי",
ומכיוון שברור לכולם שחיות מגנות על עצמם, ברור שקיימת זכות
להגנה עצמית. בגישת זכויות האדם הזכות להגנה עצמית נובעת
מהזכויות הטבעיות. למעשה בעבר במצב הטבעי זו הייתה הזכות
היחידה, וכאשר בני האדם "החליטו" לחיות ביחד, הם ויתרו על מספר
סוגי התנהגות כמו הריגה וגניבה וזאת בשל רצונם להשיג זכויות
אישיות כגון הזכות לחיים והזכות לקניין, אבל על הזכות להגנה
עצמית לא ויתרו מעולם ולכן היא תמיד הייתה, ולכן זוהי זכות כל
כך חזקה. בגישת החובות הזכות להגנה עצמית כביכול אינה קיימת!
כיצד יכול שיהיה מצב שבו אין לאדם זכויות מצד אחד, ומצד שני יש
לו זכות להגנה עצמית? אם אין לך על מה להגן, לא יכול שתהיה לך
זכות להגנה! המבנה של ההגנה העצמית שוב הוא מבנה הפוך, אדם שבא
להרוג את חברו למעשה מפר את החובה "לא להרוג", ולכן על כולם
לעזור לו לקיים את חובתו. ההגנה העצמית הינה עזרה אמיתית בקיום
החובות ומשם היא מגיעה. למעשה לקרוא לזה "זכות להגנה עצמית"
מהווה עיוות של המציאות, מכיוון שזה החובה לסייע לאחר לקיים את
חובותיו.

גישת המוסר החדשה ומבחן האצבע החדש
כאשר אני שוקל את מטרת המוסר, אני מבין שמטרתו היא להסדיר את
ההתנהגות בחברה, כך שכל פעולה "נכונה" תהיה גם "מוסרית", וע"י
ההתנהגות ה"מוסרית" נצמצם את המצבים שבהם ישנם סכסוכים
חברתיים, ובכך נייצר חברה נוחה יותר. התנהגות מתבצעת ע"י א'
כלפי ב'. התנהגות של אדם עם עצמו אינה מעניינת כאשר אנו מודדים
מוסר. מכיוון שהמוסר נקבע לאחר מעשה, יש לבחון מהם הכלים לבחון
את המוסר:
1) הכלי האובייקטיבי- כלי זה מטרתו לבחון במבחן הסרט האילם
מה קורה בעקבות ההתנהגות שאותה אנו מתייגים, אם התוצאה טובה-
המעשה מוסרי, אם לא- המעשה לא מוסרי.
2) הכלי הסובייקטיבי- כלי זה מטרתו לבחון את האדם שלגביו
הפעולה מתבצעת- אדם ב', ולראות האם הפעולה תואמת את המוסר שלו.
הסיבה היא שהתגובה להתנהגות תהיה ע"י אדם ב', ולכן הוא מי
שיכול לדרדר את העניינים.

מכיוון שהכלי האובייקטיבי לא יכול להיבחן לפני המעשה, הכלי
שיכול להיבחן הינו הכלי הסובייקטיבי, אך יש פה מהפכה אמיתית
במבחן האצבע! לא עוד מבחן המבוסס על התנהגותו של מי שמבצע את
הפעולה, אלא מבחן המבוסס על מי שהפעולה מבוצעת כלפיו, ובכך
מבחן זה מונע סיכסוכים באמת.
דבר נוסף במבחן זה הוא שינוייו והסתגלותו לכל מצב- מעשה נקבע
אם הוא מוסרי לא ביחס למעשה עצמו, אלא ביחסו של המעשה על מי
שהמעשה נעשה כלפיו.

דוגמאות: עבריין אשר למעשה פועל במערכת מוסרית אחרת מהמערכת
המקובלת שולח מחסלים להרוג אנשים אחרים. מבחינתו, חיסול אנשים
בשל חובות או סיכסוכים עסקיים זה מוסרי, ולכן כאשר הוא נרצח,
הרוצח השכיר ביצע מעשה מוסרי, מכיוון שהעבריין לקח בחשבון את
האפשרות שהוא ירצח. אם הרוצח הרג אנשים חפים מפשע, אין זה מעשה
מוסרי מכיוון שאנשים אלו אינם מקבלים את אמות המוסר של הרוצח,
הם לא חושבים שמותר להרוג, ולכן אין זה מוסרי להרוג אותם.

המקרה בו אדם מדבר עם אדם אחר חזק, לטענתו, אין בו בעיית מוסר
בפעולה, אך כאשר הפעולה נעשית כלפי אדם שחושב שיש פה בעיית
מוסר- אז היא קיימת, ולמרות זאת האדם שמעוניין שידברו אליו חלש
אינו יכול לכעוס על האדם האחר, מכיוון שמבחינה מוסרית הכעס שלו
אינו מוצדק, ואם הוא רוצה לקיים אינטראקציה עם האדם הצועק-
עליו לעשות זאת בכליו, או לפחות לכבד את כליו ולא לנסות לשנות
אותו. השאלה היא מה יכול אדם לעשות במצב כזה? התשובה היא
פשוטה- "לא לעשות". אדם יכול לבחור לא להיכנס לאינטראקציה עם
אדם שאמות המוסר שלו שונות ע"מ לא להיות בלתי מוסרי. במידה
והוא בוחר להיכנס לאינטראקציה עליו לאמץ את הכלים של האחר וכך
עליו למצוא את האיזון המשותף.

התוצאה המתבקשת משיטת המוסר היא שאנשים בעלי מוסר שונה יכבדו
אחד את השני ע"מ להיכנס לדיון עם אדם אחר, או שהם פשוט לא
יתערבבו בחברה עד שלא ישנו את אמות המוסר שלהם, מכיוון שאנשים
לא יהיו מעוניינים להיכנס איתם לאינטראקציה כאשר האינטראקציה
עצמה אינה מוסרית. יש להחליף את המוסר שלך ביחס לכל אדם ולכל
פעולה שאתה מבצע, וכך נוצר מוסר דינאמי המכבד כל אדם אחר,
ואינו דורש כבוד.

מבחן האצבע להתנהגות מוסרית הינו פשוט- מהי התנהגות
מוסרית?
התנהגות שמתאימה לתפיסת המוסר של מי שמתנהגים כלפיו. "פעל
בצורה שמי שאתה פועל כלפיו רואה אותה כמוסרית, או אל תפעל
כלפיו". הזכות להגנה עצמית בשיטה זו אינה קיימת! למעשה, הזכות
להגנה עצמית נופלת בגדר המעשים המוסריים- מכיוון שאדם שבא
להרוג אותך מפר את המוסר שלך, זה יהיה מוסרי להפר אותו בחזרה,
מכיוון שהריגה של רוצח, שלדעתו כרגע להרוג זה בסדר, הינה מעשה
מוסרי. גנב שחושב שזה מוסרי לגנוב יהיה זה מוסרי להשאירו חסר
כל- הגונב מגנב פטור באמת, מכיוון שזה מוסרי ולכן חייב להיות
חוקי.

בעזרת גישת מוסר זו התוצאה של חברה טובה יותר תושג, מכיוון
שגישה כזו דורשת התייחסות באחר, ולא מחשבה רק על עצמך. פעל
בצורה שהאחר יראה אותה כמוסרית- אל תכפה את המוסר שלך על מי
שהמוסר שלו שונה.