גדי יצא ממשרדו, בידו הימנית תיק משרדי גדול ובשמאלית סיגריה
בלתי משומשת. לאחר שהות קלה חייך גדי קלות, התבונן לרגע
בסיגריה שבידו וזרק אותה לפח.
"אני כבר לא צריך אותך", חשב לעצמו.
גדי המשיך ללכת במסדרון, ירד במעלית, יצא מהלובי והילך לו
ברחוב.
לפתע עצר גדי, הביט לצדדים ונכנס במהירות לסמטה אפלה.
הוא ניסה להתעלם מהעיניים שהציצו מהחלונות, ניסה שלא לשים לב
למבטים שננעצו בחליפה המהודרת שלו.
הוא המשיך ללכת במשנה מרץ, לפתע עצר, הסתובב וצעק לעבר
החלונות: "אני צריך את זה בדיוק כמוכם!".
הוא סב על עקביו לעבר צד הסימטה, ירד שם במדרגות ונכנס למועדון
הטנוגה.

הרוב טוענים שהטנוגה הומצאה במזרח הרחוק, דבר המתאים לאורח
החיים הלחוץ שם.
ומהי הטנוגה בעצם? הטנוגה היא הדרך הטובה ביותר להשתחרר,
להבין, והחשוב מכל - להנות. הטנוגה היא משחק. הטנוגה היא דרך
חיים.
את הטנוגה משחקים בעזרת לפחות ארבעה מרכיבים בסיסיים - שני בני
אדם, שני מוחות. ניתן לשחק אותה כמובן גם ביותר - אך היא לא
יוצאת מוצלחת במיוחד עם מספר שש סיפרתי ומעלה. מניסיון.
ומהם הכללים? אין כללים. זהו הכל. אין כללים, אין רעיון, אין
משמעות. אין כלום.
ריקנות מושלמת.
ובתוך ריקנות הטנוגה, האדם בונה לעצמו עולם ומלואו. הוא יוצר
לעצמו את המשחק שלו.
יש שילגלגו על הטנוגה. יש שישנאו אותה. יש שיתמהו לגביה. יש
ויש ויש.
ויש שיבינו אותה.

ניסו למסחר את הטנוגה.
לעולם לא הגיעו לשלב המעשי.
פשוט לא היה מה לכתוב על האריזה.

גדי נכנס למועדון, שם מיד הרגיש באווירה הביתית והחמימה.
הוא הביט מסביבו. 14 אנשים, בגילאים שונים.
יום מוצלח.
הוא נכנס לאחד מחדרי המשחק, והתיישב בכורסא החמימה.
לאחר כדקה נכנסה לחדר בחורה צעירה והתיישבה מולו, בצד השני של
שולחן הזכוכית הנמוך.
הוא הביט בה.
היא הביטה בו חזרה.
הוא כיווץ עיניו, גבותיו התקרבו לעיניו.
לפתע הוא קלט לאן עיניה מתבוננות לפתע.
היא התכופפה במהירות, פתחה את חפיסת הקלפים שעל השולחן - גדי
הצליח רק להביא את ידו אל ידה, מנסה לעצור אותה, מתאמץ לנסות
לשכנע אותה במגע ידו לתת לו לנצח. היא ריפרפה על החפיסה,
ולבסוף שלפה קלף אחד...
"אס. ניצחתי".
שניהם חייכו, לחצו ידיים ויצאו מהחדר.
טנוגה במיטבה.

פעם ניסו להקים ליגת טנוגה.
זאת היתה טעות.
מרוב תחרותיות כבר נעלם הכיף שבעניין.
והאלוף? היתה לו טכניקה.
זאת כבר לא היתה טנוגה.

יתרון נוסף בטנוגה -
אין כעס.
אין רמאות.
פשוט אין איך לרמות.

גדי הילך מעט במועדון, ואז נכנס לחדר אחר.
הוא התיישב בכורסא, מולו אדם גדל מידות, ג'ינגי, בעל זקן פרא
סבוך.
הג'נגי כיווץ את עיניו, ולפתע נגע עם פניו בשולחן.
גדי הביט בו בהתפעלות. הוא לא הצליח לתפוס את מידת הגאוניות
שברעיון.
והם המשיכו, כל פעם מעט יותר חזק, השולחן רועד ומקרקש, במרוץ
מטורף וקטלני.
לבסוף, גדי הטיח את פניו בעוז בשולחן, והזכוכית התנפצה.
היא שקעה לתוך פניו, קרקפתו - גרונו.
גדי הביט בתמיהה בדם הניגר על צווארו.
מאוחר יותר התברר שלא נכון לכנות את זה דם, בהתחשב בכך שהיה זה
בעיקר אנדרנלין טהור.
לפתע גדי הביט בג'ינגי, חיוך מתפשט על פניו.
"ניצחתי", היתה מילתו האחרונה.