שחר רועי / צער |
קימט מצחו הרחב
ובכה כילד חרישית
בלווית אמו.
סבתי.
ובפעם הראשונה
ראיתי אדם חזק
נשבר.
ובכיתי עימו.
לא על מות סבתי בכיתי,
כי אם על בכי אבי.
הוא בוכה עליה
אני בוכה עליו
ודמעות שנינו
נמזגו לנהר גדול של צער,
שהציף בית-העלמין,
עקף חומת האבן הקרה
גלש לו במדרון התלול
ונספג היטב
בשורשי הסירה הקוצנית
למרגלות חומת עכו העתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|