בס"ד  שבת 11.05   14.08.04

כשאבא אומר לי לקחת מונית זה נשמע אחרת.
אבל כשאימא אומרת את זה, נעשית אני מיד חשדנית.
לה, אין אני להאמין יכולה.
היא תמיד חוצץ כנגדי יוצאת.
ואין זה משנה באיזה נושא
היא תמיד לי לרועץ.

כשרויטל אחותי אומרת מילה
היא מגיעה ממקום קריר נורא
אמנם היא נולדה לפני הסתיו
אבל רגשותיה הם קפואים כמו ברד

אצלה שמור החום לילדה הראשון
לשניים הנותרים רק השאריות
לאח תשומת לב הרבה
אוהבת היא להראות
כדי להפגין את אכפתיותה
ומלוא רגישותה.

אך עלי אין איש יכול לעבוד
דווקא בגלל הצורך לחפות.
ככל שמסכות יותר קיימות
כך גרעין האמת שקוף וברור
לעיני ולאוזני הרגישות.

אז כשאמא לאבא כל כך דואגת
לא לדאגה היא רומזת
אלא למנוע עזרתו לי, היא
בכל כוחה מנסה
ובדרך כלל מצליחה.

אך אני רואה ולא מאמינה
וזה מרגיז אותה שבעתיים
שאת בתה הבכורה
אינה יכולה להכניס
לסורג ולכלאיים.

את בתה השנייה הלא היא אחותי
הצליחה היא להרחיק מדמותי
גם את אחי בצורה אחרת
הצליחה להרחיק מבתה האחרת.

אני מחזקת את עצמי
בכל כוחי ואוני
לא תמיד מצליחה
הרבה יש מהנפילה
אך ירידה צורך עליה היא
וזה מביא לי קצת יותר נחמה.