(אני לא יודעת איך להגדיר את זה... כי בהתחלה זה ממש כמו
סיפור קצר כזה, אבל לאט לאט הסיפור הופך לסוג של מונולוג. בכל
מקרה, אתם תחליטו מה זה בשבילכם ואני מקווה שתהנו מהקריאה, כמו
שאני נהניתי מהכתיבה.
תודה)

אני זוכרת את אותו יום שפגשתי את אורי והחבורה.
אנחנו, הם, תלמידי כיתה י"א, מקובלים, יפים, יפות, רזים,
רזות, מלאים. אין מלאות.
אני זוכרת ששנה שעברה היו כמה פעמים שדנה ואורית וענבר ושחם,
שהיו מלאות יחסית, ניסו להצטרף אלינו, אליהם, לחבורה. אבל
אורי, גבעתי ומוסקוביץ' פשוט צחקו עליהן והשפילו אותן כל הזמן
למשך כל כיתה י'.
אורית אפילו עברה למקום אחר, רק בשביל לא לסבול את ההקנטות של
מוסקוביץ' או את החיקויים הגרועים והמגעילים של גבעתי או את
המבט המזלזל של אורי.
השאר בכלל לא התערבו, בכלל לא נתנו לנו להביע דעה בעניין.
כל מה שעשינו זה לשבת בצד ולצפות ב"שלושת-המוסקטרים" (שהכינוי
הזה ניתן להם עוד מהיסודי), עושים צחוק מהבנות.
זה היה פשוט מזעזע.
שנאתי מה שהבנים עשו, לא הסכמתי לזה.
פעם, אחרי שגבעתי דפק חיקוי של "שחם בשיעור ספורט" והמסכנה
ברחה לשירותי הבנות בבכי, צעקתי עליו שיפסיק, שחוץ ממנו אף אחד
לא צוחק, ואז רצתי בעקבותיה.
ראיתי אותה שם, יושבת על אחד מהספסלים ובוכה בהיסטריה.
ניסיתי להרגיע אותה.
לקח לה המון זמן לבטוח בי ובמטרות שלי, אבל היא הצליחה בסוף.
אחרי הסיפור הזה התחלתי לדבר איתה.
אחלה של בחורה!
מצחיקה, חכמה, אוהבת את בראד פיט, רוברט פלנט, רמי ורד, שלום
אסייג, ג'וליה רוברטס, ג'ימי פייג' וג'ור'ג קלוני וסוגדת
לבנאדם שהמציא את הבראוניז.
היה לי נורא כיף איתה וכשהיה לי זמן פנוי, ביליתי איתה כמעט כל
יום.

יום אחד, מוסקוביץ' החליט שהוא מאוהב בי.
לכו תבינו למה.
הוא התחיל להידבק אלי כמו מסטיק ולא עזב.
כל חמש דקות הוא היה שולח לי SMS, וכל הודעה עסקה במה נעשה
היום בדייט שלנו (שדרך אגב, אף פעם לא התממש), מתי הוא יאסוף
אותי (מותק, גם אם הייתי משתגעת ומסכימה לצאת איתך, אני לא
נכנסת לטרנטה שנת 1999 לפני הספירה! מילא היית סוחב את המאזדה
3 של ההורים הטחונים שלך, אבל הגרוטאה הזאת? תמשיך לחלום)
וכדומה.
אחרי שבוע כזה נמאס לי.
ניגשתי אליו ונתתי לו סטירה, הודעתי לו שאם הוא מתקרב אלי, אני
אקרא לשלושת האחים הקרביים שלי- הראשון חתם קבע גבעתי, השני
בדיוק סיים קורס קצינים בתותחנים והשלישי סיים טירונות בגולני-
שילמדו אותו כמה מתסכל זה להיות קרבי, שכל הזמן סוגרים שבת ולא
חוזרים הביתה אל החברה.
אז הוא נבהל והפסיק.
מה שלא ידעתי הוא, שהוא עוד ימצא דרך לנקום בי.
סיפור הנקמה הוא זיכרון טראומתי, ועבר כל כך הרבה זמן בו
ניסיתי לשכוח הכל, אבל התוצאה שלו הייתה ששחם ז"ל נהרגה
(נרצחה), ואני נשארתי בחיים.

אני זוכרת ששבוע אחרי שהשתחררתי מבית החולים, התקשרתם אלי,
רציתם להיפגש, להתנצל על כל מה שקרה.
אז באתי למקום המפגש.
כל אחד מכם אמר משהו שנשמע כמו "סליחה", אבל היה כל כך חלש,
כי לא יכולתם להוציא את זה מהפה שלכם.
כלבים, אחד אחד.
נשברתי בנקודה מסויימת וכל הכעס, התסכול, העצבים, כל הכאב שהיה
בפנים פתאום התחיל לצוץ וככה התחלתי לצרוח עליהם כמו משוגעת.
סוף סוף שיחררתי את כל מה שהיה חבוי בפנים.

"דווקא עכשיו שהתחלתי ללכת, חזרתם!
טוב באמת שנזכרתם!
אתם... אותם אנשים שפגעו בי הכי הרבה!
בכלל ידעתם שעליכם אני מדברת כל הזמן?!
שבגללכם הסתגרתי בחדר, בוכה ללא הפסקה?"

כעסתי. בצדק.
מי לא היה כועס, כשהיה רואה את שורת המעשים הזדוניים שלהם
כלפיי, כלפי אחרים.

"דווקא עכשיו שמצאתי לי כיוון משלי,
חברים משלי שאתם לא ממש אוהבים,
שהתחלתי את תהליך ההשתנות,
שבאמת הראשונה בחיי שאני מתקרבת אל מישהו,
דבר שאתם מזלזלים בו כל כך,
הרי מי צריך להרגיש קרבה אל אנשים אחרים?
זה כל כך מפחיד אתכם, שמצאתי דרך משלי?
זה כל כך מפחיד אתכם שסוף סוף התחלתי להשתחרר מהרודנות שלכם...
מהשליטה שלכם עלי...
בגלל זה חזרתם, הא?
לא בגלל שאחרי 3 שנים שאחנו ביחד כחבורה, שכל הבית ספר מקנא בה
ורוצה כמוה, אתם אוהבים אותי...
לא בגלל שבאמת אכפת לכם ממני...
לא בגלל שאתם באמת רוצים להיות איתי...
זה בגלל שאתם לא רוצים לאבד שליטה עלי, פוחדים שאמצא את אותה
עצמאות שמגיעה לי.
מלוכלכים שכמוכם, אין בכם טיפת רגש אנושי?
טיפת סימפטיה לבנאדם?
טיפת התחשבות?

אני שונאת אתכם.
פשוט שונאת אתכם"

הסתובבתי והלכתי.

שבועיים אחרי אותה פגישה עם אורי ושאר החבורה עברתי לכאן,
לחיפה.
התחלתי חיים חדשים.
בפעם הראשונה בחיי,
הרגשתי מה זה להיות באמת שייכת למשהו.
קיבלתי ונתתי כל כך הרבה,
למדתי אמון, שיתוף וכנות מהם
וזה מרגיש טוב.
אפילו אהבתי.
אהבו אותי.
וזה מרגיש פשוט נהדר.

עכשיו אני שלוש שנים וחצי בחיפה.
עם אלירן כבר שנתיים ועוד יומיים הוא מארגן לי פיקניק הפתעה על
החוף, עם כל המאכלים שאני אוהבת.
הוא אפילו הכין את רובם בעצמו, המתוק הזה.
אבל אל תגלו לו שאני יודעת, טוב?

;]