פרחים נבלו מגעגועים אליך,
מדוזת הפרידה גופי צורבת.
נגב את דמעותיי בחום שפתיך,
ואהבה שוב לא תהיה אילמת.

תסלח על המילים שלא אמרתי
ומעשים קטנים שלא עשיתי,
על זעקת לבך שלא שמעתי
דרך חומות שתיקה שמעפר בניתי.

הייתי רוח הנושבת על פניך
ולגופך התם עושה צמרמורת.
בלחש רם דגדגתי את אוזניך,
ובעשן תשוקה ערבבתי ריח קטורת.

תסלח על מרחקים שלא קיצרתי,
ולהחזיר אהבתך שוב לא ניסיתי,
על עץ חיים יפים שלא נטעתי
בגלל קוצי פחדים שלידי כיסיתי.

בחלומות אראה מבט עינייך,
רק גשר צר אל נשמתך שומרת.
אחבק אותי ברוך בשתי ידייך,
תחושת האושר הנשכחת שזוכרת.

תסלח שלתקווה לא התמסרתי
ומגירות לתפילותיך לא פיניתי.
סליחה שלא ראית שאהבתי,
תודה שבאהבתך זכיתי.