ינואר-פברואר 98
הישראליות הישנה של שנות השישים מחייכת,מבטיחה לי אישה וילדים,
מתחת
שמשיה על חוף הים בבגד-ים ישן ביד רועדת חופר לי בור בחול ולא
זוכר
אותך משיר ישן בטרם קרב בערב סתיו כך סתם כאילו רצה לקראתי אני
איני
זוכר באר בהר טרשים כמה עיזים תועות פועות ברוח תר אחר רחל בתו
ולא
זוכר:
הנה, שם במרחק,
בבוקר חורף
(נא לשבת, ילדים!),
המורה
(איך מבעד לחלון קודר
גועשים האורנים!)
כותבת על הלוח משפטים
(היום ודאי שמחים האיכרים!)
בגיר לבן ומתפורר
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.