החורבן לא מפסיק... העפר ממשיך לעלות מהקרקע השקטה
חלומות מנופצים קולות כואבים... חודרים בעלטה  

העננים מגיעים עם רוח קרירה של מציאות עם דרישות משלה
הגג שבור עד היסוד, הגשם חודר מבעד למסכה

אותם עיניים אותה צעקה אותו כעס ושיגעון
השמיים כהים כמו תמיד... הדממה מחזקת את השיטפון

זוחל לתוך החדר ומשתתק... אך הצער רק מתחזק

הכאב מעמיק אולי כבר די
הסופה לא מפסיקה, תוהה עד מתי
אף אחד לא עונה ואין תשובה...

אפשר רק לחכות לאביב, לפריחה...

האוויר נגמר, האור נכבה
הנר נמוג ואיתו התקווה...

כל מה שנשאר זה רק רצון עתיק
לא לוותר, להיאחז בריק!
להלחם ולקבוע!
לצוף או לטבוע...