אני אוהב אותך. אבל עשיתי הרבה שטויות, אני לא אגיד שהכל מאהבה
כי זאת קלישאה, אבל אני מסכים איתה. למה? כי כשאתה אוהב, אתה
דואג. "היא לא מתקשרת, אין לי סיכוי איתה" "למה את לא מדברת
איתי?" ואז פגעתי. צעקתי. ואני מצטער. בת זונה האהבה. אחוז אחד
מהיום אתה מאושר "היא מדברת איתי! יש לי סיכוי! תודה אלוהים!"
99 אחוז אתה בוכה, עצוב, איפה היא! ואז, אתה כועס עליה. למה
האהבה כואבת? כבר אמרתי שאני מצטער?
לזאתי שיודעת מי היא, ואם לא, אז זה עוד יותר עצוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.