אני עוד זוכרת את אותם ימים לא רחוקים שהאהבה הייתה פורצת מתוך
העיניים שלי, וניצוצות מבריקים של שמחה היו מרחפים סביבי
תמיד.
לאן נעלמו אותם הזמנים?
לאן הם הלכו?
אולי הם עזבו יחד עם התמימות
או אולי יחד עם אור השמש שהפך להיות כ"כ כהה.
ואולי הם עזבו מעצמם.
אני לא יודעת... דבר אחד בטוח.
הם עזבו, נטשו... מי יודע מתי ישובו, אם בכלל.
ובינתיים אני כאן, מדפדפת בין דפים של אושר שנשאר אינסופי,
נצחי.
אבל רק בין הדפים. במציאות הזאת דפים של אומללות עוטפים אותי
ומסתובבים סביבי כמו רוח סערה.
מסתובבת בעולם כמו כלב עזוב עם עיניים גדולות שאף אחד כבר לא
ממש רוצה...
והעולם. מסתובב שוב ושוב בדיוק כמו שהשמש זורחת כל יום מחדש,
אבל הצבעים שלה כבר לא כמו פעם.
הם כל כך כהים. כל כך כהים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.