לפני שנים רבות בארץ רחוקה חיה נסיכה יפה.
היא היתה מאושרת היות וקיבלה כל מה שרצתה והיתה אהובה על כולם
ברחבי הממלכה.
הנסיכה היתה טובת לב ותמיד עזרה לאנשים, בעיקר לאלה שהתקשו
בחיים ולא נחנו במזלה העשיר.
יום אחד הגיע לממלכה נסיך רשע שרצה את הנסיכה לעצמו.
לכן הנסיך עטה מסווה של אדם טוב לב שמטרתו, כמו מטרת הנסיכה,
לעזור לאנשים מסכנים וחסרי מזל.
למראה הנסיך ומעשיו הטובים, הנסיכה התאהבה בו נואשות ונשבעה
להינשא לו.

הנסיך, במעונו הדל והזמני בממלכה שלא שלו, גיחך ברשע על השגת
מבוקשו.
יום החתונה הגיע וכל הממלכה הוזמנה.
מהשניה שבה הוכרז שהם נשואים חוקית כדת וכדין, הנסיך גילה את
פרצופו האמיתי.

כדי להשיג את הנאתו הסדיסטית, כלא כמה אנשי כפר תמימים וחסרי
ישע בצינוק.
הנסיכה גילתה את טעותה אך היה מאוחר מדי. הנסיך, אשר השתלט על
הטירה, כלא אותה בחדר הכי גבוה בטירה.

מה שהנסיך לא ידע הוא שהאיכרים, לאחר שהיו מקבלים את עזרת
הנסיכה, לא ידעו איך לגמול לה, ובתמורה לימדו אותה לשרוד.
היא למדה לפרוץ מנעולים ועל ידי כך חילצה את עצמה מאותו חדר.

הנסיך, שהופתע לגלות את הנסיכה בחוץ, זעם מאוד והחל לתקוף
אותה.
בשלב זה הוא גילה שבין הדברים שהנסיכה למדה, היא למדה גם הגנה
עצמית.
היא בעטה בו עד כדי שיתוק של כמה שניות, ושלפה את חרבו מנדנה
לפני שהוא הספיק לעשות זאת בעצמו.

הנסיך שהבין עם מי יש לו עסק, התחנן לרחמים.
נו... מה נעשה, הנסיכה לא ממש האמינה בלתת הזדמנות שניה.
היא ערפה לו את הראש, ובעזרת כמה איכרים שהיו חייבים לה טובה
בנתה פאב בממלכה, שם תלתה את ראש הנסיך לקישוט.

(כבר ציינתי שהסוף לא ממש קונבנציונאלי?)