אני עומד מול עצמי, מתבונן במראה,
עומד לבדי מול אמת עירומה.
אין מפלט מהגוף, מהנפש הפצועה,
רק אני, אנוכי ודמעה מלוחה.

מעביר את היד על עיניים לחות,
ושתי אצבעות את הדמעות אוספות.
מבט אחרון על מקור מים אבוד,
ודמעה נושקת לשפתיים סדוקות.

שוב מבט למראה, להשתקפות הצלולה,
אך הפעם המראה עכורה וסדוקה.
אדים על חלון, על זכוכית ועל נפש,
ובחדר נותרת רק שתיקה מעיקה.

מסתובב ומפנה את הגב למראה,
הסדקים מתכווצים לחוט שערה.
המראה שוב שלמה אבל חסרת בבואה,
עד שאשוב לחפש את עצמי בקרבה.