השמש נאספת מחלוני למצולות
ואני, אל הראי אני בא
וכל הגנותיי מתכנסות
אצל צידו השחור
בצל המדוכה הקרירה
עצל מרבצן שמה.
לבזוז חדר ריק באו,
לבזוז חדר ריק.

השחר העולה בחלוני נערם
אורו חידודין חידודין
ואני, אל ארגז החול אני בא
בילדותי שיחקתי בו רך
במיטב שנותיי
בו שחקו בניי. והוא -
כבר הוא לוטשיניים
לאכלני עורבים,
עורבים שחורים.

עד כאן אני. ואתם -
בבוא יומי ללכת
מכאן ומשם
בואו עטויי כפפות גסות
(עור של למה הולם מאוד)
להסיר את השיר הזה
מעל עץ הגרדום
אשר נטעתם בחצרי.