נקרע גופי לשניים
(אולי לשלוש, אם גם אני נחשבת)
עומדת בשער אל הלב שלי ומביטה...
הו, איך היית ועדיין, כל ליבי ותשוקותי,
איך שהבטת בעיניים, שהיו עיניי!
ואיך הגיע, אותו זר, נכנס לסדק שהותרת,
נוסעת לדרכי, אך ליבי נותר עם גיא!

בשדה התעופה, בדרך לדרכי החדשה,
עומדת... עם המזוודה- שבה תמונה אחת שלך-
שלא אשכח.
מסתובבת לאחור, כי שומעת קול קורא:
"אל תסעי, בבקשה, הו, איך טעיתי!"
ואז הבוקר בא, והתעוררתי,
הו, חלום אכזר של רגש, וציפייה, וחלומות, ותקווה ואשליות!
עומדת בשער. שער לדרך חדשה.
רוצה לחזור אחורה, גיא!

נשבר ליבי, כמו ששוברים אפיקומן בפסח,
ואת החלק הנותר, מסתירים כדי למצוא!
אין בליבי טיפה של דת, או אמונה, אחרי הכל-
אבל משל הוא זה, לאהבתי שאחפש!
הו, איך עליתי על מטוס, ממריאה אל השמיים,
כשליבי צנח עמוק- עמוק, ורציתי שתקרא בשמי,
ואיך הגיע, אותו זר, וסחף אותי מכאן,
הרחק ממך, הרחק מאיתנו- אל אהבה חדשה!

ועדיין בלילה, כוכב מאיר שלי, אהוב שלי,
חוזרת אל אותו הרגע, שהייתי רוצה שתעצור אותי,
מלעבור בשער הזה! הסדק בתקרה נפער, נבלעת אל תוך חור שחור,
ומחפש איך לצאת!

הו, איך היית ועדיין, כל ליבי ותשוקתי!
תתגעגע לעיניים שהיו עיניי?
ותחשוב אז, על הזר, שנכנס לסדק שהותרת...
זהו היום הראשון של חיי, גיא-
היום הראשון של חיי!