פרק שני:
1. חוץ/פנים במכונית של בן ברחוב ובבית של לילים במכונית /יום
(מוקדם בבוקר)
הסובארו של בן חונה בשעות הבוקר המוקדמות בחריקה של הרמת
ארמברקס ליד הבית ממנו יצא לטיול שלו, הוא סוגר את הרכב עם
השלט ורץ במדרגות של הבניין לקומה השלישית. הוא דופק חזק על
הדלת. "לילי" לילי?" לילי?"
לילי יוצאת עם חלוק: "קרה משהו?"
בן: "את אוהבת אותי?"
לילי: "בן, אתה בא אלי ב... (מסתכלת על השעון שלו, לוקחת לו את
היד) 5 בבוקר ועושה לי מבחנים שבנות בתיכון עושות לחברים שלהן?
אני אישה בוגרת בן, אני לא מתרגשת מזה ואני מרגישה מה שאני
מרגישה. אם אתה רוצה לומר לי שאתה אוהב אותי אז תאמר, אל תתנה
את זה באהבה שלי אליך כי את המשחקים האלה שיחקתי מספיק בחיים
שלי והם משחקים של דמעות"
שתיקה קצרה... בן נראה חושב והמום
לילי: "נו... מה רצית להגיד"
בן: "עכשיו אני בטוח, אני אוהב אותך".
מוזיקה, ryan adams-nuclear. בן ולילי מתנשקים בתשוקה.
המוזיקה נקטעת, בן לוקח צעד אחורה, מוריד מעליו את לילי.
לילי: "מה? נעלבת או משהו?"
בן: "לא (בטון שקרני). אני פשוט לא רוצה להיות מהזוגות האלה
שרק מזדיינים כל הזמן, באתי אלייך כי אני רציתי להגיד לך את מה
שאמרתי לך אבל אם עכשיו נתחיל בכל הזה את יודעת, זה רק מחליש
אותי ומוריד ממה שאני מרגיש, חשבתי קודם עלינו קצת ולא חשבתי
רק על לנשק אותך ולהרגיש אותך אלא על לדבר איתך, כמו אתמול
בטלפון, ונורא רציתי שתשכבי לידי במיטה ותעבירי את היד שלך על
החזה שלי באמצע ואני יסניף אותך וילטף לך את השיער ונהיה בשקט
ביחד".
לילי: "אתה מצחיק, אתה יודע, נראה לי התחלפנו בתפקידים בין
לילה. רק אתמול היו לי מחשבות דומות שהלכתי לישון ועוד פעם לא
היה לי את מי לחבק, אני מקווה שזו לא הבדידות מדברת משנינו,
אבל לא משנה. בוא איתי".
לילי לוקחת את בן למיטה שלה ומורידה את החלוק. בן גם מתפשט
ונשאר עם תחתונים. הם נכנסים למיטה, בן מביים את השכיבה שלהם.
שוכב בצד ימין ומכוון אותה להניח את ראשה על זרועו הימנית
ולשכב עם הפנים אליו, הוא שם את היד שלה על החזה שלו והיא
מתחילה ללטף. הוא בינתיים עם יד ימין מלטף לה את הראש.
לילי: "אתה רגוע עכשיו?"
בן: "אהה" אומר בקול מעונג.
עוברת דקה בערך שהם ככה. לילי מתחילה לצחוק קצת וגם בן, בסוף
שניהם צוחקים ביחד.
לילי: "זה הספיק לי, אני גם אוהבת אותך".
היא עולה עליו ויושבת, רוכנת והם מתנשקים. המוזיקה חוזרת ישר
לפזמון של nuclear.
2.חוץ/ חוף הים / מוקדם בבוקר
סצינה מתחילה בשיר של זיגי מארלי-נאמן לעצמי, בן ושני רצים על
חוף הים,
בן: "את יודעת יש לי חברה".
שני: "יש לך חברה. יש לך חברה? איך זה שאני לא יודעת על זה
כלום"?
בן: "כי לא כל כך רציתי שתדעי על זה".
שני: "למה אני מכירה אותה?"
בן: "לא יודע, לא נראה לי. זו השכנה שלי, לילי".
שני: "מה הנמוכה הזו עם השיער השחור"?
בן: "לא, לא ליבי, היא מקומה ראשונה, אני מתכוון לשכנה
שלידי".
שני: "אתה צוחק? המבוגרת הזאת? מה אתם קשורים אחד לשני בכלל"?
בן: "אנחנו לא זה מה שכל כך כיף בקשר הזה. היא לא ילדה מפגרת
ואני כן".
שני: "איכפת לך אם לא נדבר על זה"?
בן: "למה"?
שני: "כי אני לא רוצה שוב לריב איתך".
בן: "זה רע בעיניך שיש לי חברה"?
שני: "לא זה לכשעצמו נפלא, אבל מי החברה? מה זה בכלל כל ההרס
העצמי הזה"?
בן: "מאמי זה לא סתם זה עמוק זה לא שאני רק מזדיין איתה".
שני: "אל תגיד מזדיין זה עושה לי לבכות".
בן: "איזה מאמי את, אני לא יגיד סליחה, בכל מקרה זה מה שרציתי
להדגיש, אני נראה לי אוהב אותה".
שני: "כמה זמן זה כבר"?
בן: "חודש בערך, בהתחלה רק עשינו מה שגורם לך לבכות אבל היתה
לי שיחה עמוקה איתה, יותר נכון כמה שיחות ומאז אני ממש רוצה
אותה בטירוף, אני לא הרגשתי כזה גוון רגשי עוד וזה ממש חדש לי.
אני די בטוח שכבר אהבתי משהי אחת לפחות. לא יודע זה השתנה זה
לא הצביטה המגעילה הזו בבטן שגם עושה קצת רע אלא זה אושר תמידי
וטוב. וזה חדש לי, חוץ מזה שאני לא מפחד בקשר הזה, אין לי רגשי
נחיתות ואני לא מפחד שהיא לא תרצה אותי".
שני: "נו בטח היא מבוגרת ואתה צעיר למה שהיא לא תרצה אותך"?
בן: "טוב זה את אומרת מבורות כי אין לך מושג מי היא".
שני: "אוי פגעתי במדונה".
בן: "מה יש לך בזמן האחרון".
שני: "לי"?
בן: "כן מה יש לך נגדי"?
שני: "זו הבעיה שזה בעדך אתה פשוט סתום לחלוטין משום מה ואני
מפחדת שאתה לא רואה בגללה כלום, אתה בסוף תשנא את עצמך ואותה
על התקופה הזו ותזכור רק שאני אמרתי לך"...
שני מגבירה קצב ועוברת את בן בריצה בן דווקא מאט ועובר להליכה.
השיר של זיגי חוזר והסצינה מסתיימת בפייד אאוט.
3. פנים/ הרכב של בן במגרש חניה גדול
הסצינה מתחילה בתקריב על היד של בן מרימה את הארמברקס, הוא
סוגר את המזגן, מכבה את הרדיו, שולף את הפאנל של הרדיו ומכבה
את הסוויץ'. מכניס לתיק גב שחור, יוצא וסוגר עם האזעקה. הוא
יוצא החוצה וסוקר את הסביבה ואז מתמקד על בניין גדול ויש תקריב
על "ויזה" - השלט של החברה. הוא צועד לעבר הבניין נותן לשומר
לבדוק לו את התיק ונכנס פנימה.
4. פנים/ בניין ויזה/ יום
בן ניגש לקבלה ושואל את הבחורה מאחורי הקבלה:
בן: "איפה המרכז הערכה?"
פקידה: "תמתין שם" היא מצביעה על פינה עם 5 כיסאות קטנים שכבר
מאוכלסים במס' מועמדים נוספים. בן מחייך בנימוס לשאר האנשים
ומתיישב.
כעבור כמה רגעים מגיעה אישה בוגרת כבת 40 צבועה לבלונד ולבושה
באילוץ יפה. מאחוריה עוד 2 בחורות שמלוות אותה ועושה רושם כי
אחת מתלמדת שלה ואחת מנוסה ממנה. המתלמדת באמצע שנות העשרים
בחורה חטובה עם שיער חום וחיוך יפה. המבוגרת עם שיער ג'ינג'י
גם צבוע, מלאה ונראית ממורמרת.
הבלונדינית (פונה לאנשים שבינתיים התקבצו):
בלונדינית: " אנחנו מיד נתחיל. קודם אני יספר לכם מה נעבור
היום. אז כולכם כאן מועמדים לתפקיד של נציג שירות בחברת ויזה
ואנו עושים היום מיונים שהמטרה שלהם שאלו מכם שהכי מתאימים
לתפקיד אכן ישארו איתנו. אנחנו נעשה היכרות מיד אבל קודם בואו
נעלה לחדר שם נערוך את מרכז הערכה שלנו (היא מתחילה ללכת) בואו
אחרי, לא יהיה לכולנו מקום במעלית אז מי שלא נכנס שיעלה לקומה
שניה אחרינו ואנחנו נחכה לכם".
כולם נדחפים בצורה לא בוטה כדי לא לעשות רושם רע, בן נינוח
ממתין שהמעלית תיסגר ויחד עם עוד ארבעה מועמדים, גבר ושלוש
נשים מחכה למעלית. הם עולים ויש שתיקה לא נעימה במעלית. הם
מגיעים למעלה והולכים אחרי כולם לחדר שבו יש מקום מדויק למעגל
של 15 כיסאות ומולם כבר מוצבים 3 כיסאות שופטים. בן יושב בפינה
של המעגל באלכסון מהשופטים לצד שמאל שלהם. לידו מתישב הבחור
שעלה איתו במעלית ומימינו עוד בחורה קטנטונת שבאה בסיבוב הקודם
ולא שמו לב אליה עד עכשיו.
כשכולם היו במקומות הבלונדינית המבוגרת הכריזה כי: עכשיו כל
אחד יציג את עצמו ויספר קצת על עצמו ועל הניסיון שלו, תוך כדי
היא מחלקת פתקים וטושים עליהם כל אחד יכתוב את שמו - היא גם
מסבירה זאת.
סדר ישיבה:
הבוחנת המתלמדת
הבוחנת הג'ינג'ית
הבוחנת הבלונדינית
1.יעל - מבוגרת חסרת ביטחון
15.כסא ריק
2.אורנה - בחורה אחרי צבא לבושה מוקפד
14.דלית-ביצ'ית2
3. ענבל - ילדונת חמודה אחרי צבא
13. אריק - נחמד
ולא יותר
4.אלה - חמודה, אמא יפה לילדה ועם תואר
12.פזית - בחורה עם ראש על
הכתפיים
5. רחלי - סמרטוטרית קטנטנה
11. מיכל - ביצ'ית
6. בן
10.אורן - בחור
ממושקף ומשדר קור רוח
7. מיכאל - בחור חנון
9.מירי - קצינה בדימוס
חמודה ושופעת חן
8. רבקה -
בחורה דתיה אחרי שירות לאומי
בלונדינית:"לכולם יש פתק מוכן?" הבלונדינית שואלת ולא ממתינה
לתשובה.
בלונדינית: "הזמן שלנו קצת מוגבל היום אז בואו נתחיל, מי רוצה
להיות ראשון?" שקט משתרר (בן חושב לעצמו שהראשון שיגיד, אני!
יכול לשכוח שהוא יתקבל לעבודה הזו אי פעם כי זה בבירור אחד
מהמבחנונים שהוא מכיר לשיפוט מהיר של בנאדם) אף אחד לא מגיב אז
היא אומרת: "טוב. נתחיל לפי הסדר", היא מסתכלת יותר קרוב על
יעל כדי לקרוא את שמה, "יעל בבקשה".
יעל: "טוב אני יעל ואני בת 28, יש לי תואר בעיצוב גרפי ואני
נשואה כבר חודשיים"
פה היא נתקעת קצת אז הבלונדה מדובבת אותה:
בלונדה: "תואר בעיצוב גרפי? ולמה את רוצה את העבודה כאן?"
יעל: למען האמת אני הייתי מעדיפה לעבוד במה שלמדתי אבל זה לא
סוד שאין הרבה עבודה כרגע בשוק ובטח לא במה שלמדתי, בכל אופן
אני חושבת שמבחינת האופי שלי אני יכולה למלא את התפקיד כאן.
אני עבדתי לפני בשירות של תנובה שנה ואני מכירה את סוג
העבודה".
המצלמה מתמקדת בבן שמסתכל החוצה ורואה יונים על החלון, הקול של
יעל נחלש ומתחילה מוסיקה, דפטונס עם get bored . בינתיים
המצלמה עוברת לאורנה ושומעים כל הזמן חלקים קטועים של הניסיון
שלה בחיים - קורס מכיו"ת ושירות כמעט קרבי ואחריה אלה שמספרת
שהיא לומדת ותואר ראשון ויש לה ילדה קטנה וחמודה, אחר כך לרחלי
שלא שירתה בצבא אלא עבדה בלונדון כאופר ואז מגיעים לבן
והמוסיקה נפסקת.
הבלונדה קוראת לו כי הוא קצת לא כאן: "בן הכל בסדר?"
בן: "בסדר גמור, מן הסתם את רוצה לשמוע קצת עלי אז אני בן 26
אני גר בתל אביב ולמרות שעבר זמן אני יתחיל מהניסיון הצבאי
ואמשיך הלאה כמו קודמי, שירתתי בנח"ל כמ"כ ואח"כ כמ"מ תוך כדי
שאני מנסה להיות מקצועי כמה שניתן בצבא החובבנות של ישראל
ותמיד האמנתי בציות של פקודים מתוך כבוד ולא פחד ובדיעבד אני
יודע שזה מה שהיה רק בחלק מסוים מהשירות שלי שקצת בגרתי, אני
לא ישקר כמו ישראלי רגיל על מעללי וסיפורי גבורות מהיתקלויות
וכאלה כי ת'כלס יצא לי לקחת חלק רק במקרה אחד רציני ותודה לאל
שהיינו יותר אנשים מהם. בכל מקרה לא המשכתי בצבא כי תמיד ראיתי
את זה כשלב בחיים. השתחררתי ונסעתי לארה"ב לשנה שם עבדתי
וחייתי עם החברה שלי בניו יורק. חזרתי לארץ אחרי שנה שסיימתי
להרוויח סכום כסף שהיה המטרה שלי וגם מער' היחסים שלי הסתיימה.
התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בת"א ולמעשה טכנית אני עוד לומד למרות
שעזבתי שלשום את הלימודים והחלטתי להתקדם הלאה ואני חושב שכאן
יש לי הזדמנות לעשות שינוי שאני רוצה וצריך ולתרום מהיכולות
שלי לעבודה שאני יודע שאני יכול לעשות."
הבלונדה: "ולמה הפסקת ללמוד?"
בן: "אני לא מאמין יותר ביכולות שלי כמטפל בלשנות משהו לטובת
המטופל ואני לא רוצה יותר לבזבז את הזמן שלי במשהו שאני לא
מאמין בו."
בלונדה: "לא מאמין בך או בפסיכולוגיה?"
בן: "אני לא יודע מה התואר שלך אבל אני די בטוח שמי שיושבת
מימינך היא פסיכולוגית, תשאלי אותה כמה אנשים מתוך ההמון שעובר
טיפול עושה שינוי משמעותי, עזבי משמעותי, כמה מהם עושים
שינויים מינוריים שמשפרים איכות חיים שלהם והסביבה הקרובה
שלהם. זה צריך להיות המדד לפסיכולוג והוא די אפסי לכן אני
מפסיק עם זה.
את יודעת מה? שאני חושב על זה זה לא כל כך רחוק מהתפקיד של
נציג שירות, תשכחי מזה אני מצטער שבזבזתי את זמנכם. שיהיה לכם
יום טוב".
בן יוצא מהר והמוזיקה של הקטע ממשיכה בקולי קולות.
5.פנים/מועדון כושר תל אביבי/לילה
בן במועדון כושר מתאגרף על שק איגרוף לצלילי סבוטאג' של הילדים
המפלצתיים. הצילומים הם קלוז אפ ואז חיתוך גס לזוית אחרת ללא
קלוז אפ ושוב חיתוך לזויות אחרות.
בן: "אל תפחד עלי"
בחור מרוקאי: "אתה בטוח אחי, אני מפחד לפרק אותך"
בן: "אתה שחיף אני אוכל אותך נא"
בן והבחור המרוקאי לובשים מגיני פנים ומתחילים בקרב איגרוף, בן
קצת מהסס בהתחלה אבל לאט, לאט תופס ביטחון ובסוף משמיד את
המרוקאי. (זוויות צילום כמו עם השק איגרוף)
בחור מרקואי: "אתה עשית את זה פעם?"
בן: "אבא שלי היה מתאגרף בארה"ב, אבל הוא לא היה טוב במיוחד.
אני למדתי מהיריבים שהוא היה מתאמן איתם, אבל הרבה זמן לא
התאגרפתי, אני חלוד, האוניברסיטה הכניסה לי מידע למח אבל הגוף
שלי שכח הרבה, אין מה להגיד, זה הספורט הכי מספק, לפחות כאן
שאתה חוטף מכות זה בטוח מגיע לך כי אתה לא יודע להילחם והחוקים
ברורים.
בחור מרוקאי: "מה המשקל שלך? נראה לי אם אתה 80 בערך אתה תהיה
טוב בקבוצת משקל שלך, אני בערך 75 ואני לא חדש בזה ולא הצלחתי
לגעת בך. אתה רוצה לבוא בשבת יש טורניר, יש אפילו פרס של 1000
ש"ח למקום ראשון ו500 לשני.
בן: "לא יודע, אולי, אני צריך כסף. תתן לי את הטל' שלך ואני
יתקשר אליך, יכול היות שאני יבוא, אני צריך לחשוב על זה."
בחור מרוקאי: "אני אבי דרך אגב"
בן: "בן, נעים מאוד אבי, אנחנו נהיה בקשר".
6.פנים וחוץ/ נגריית שלמה ובניו/יום
הסצינה מתחילה בשפתיים הנוגעות בבקבוק מים מינרלים וזום אאוט
עד לבן ששותה מים ביד אחת ובשניה יש לו שקית שקופה עם פיתות
וחומוס.
בן עובר ליד הנגרייה ומסתכל על הרהיטים בחוץ. משה יוצא החוצה
ושואל אותו
משה: "אתה מחפש כיסא?"
בן: "בדיוק עברתי דירה ואני מחפש רהיטים שאני לא צריך לשלם
עליהם בתשלומים. אבל אני לא רוצה שהם התפרקו אחרי יום, יש לך
כאן אני רואה כאלה שלא צבעו אותם עדיין, אני יקח 2 כיסאות כאלה
ואני יצבע לבד, יש לי בבית צבע שמתאים להם בדיוק".
משה: "בבקשה, אתה רוצה עזרה לקחת לאוטו?"
בן: "לא, אני גר מולך, אתה רואה?"
משה: "וואלה, אז חכה אני יקרא לבני הוא יעזור לך להביא אותם
למעלה".
בן: "אחלה"
משה נכנס וחוזר עם בני ומורה לו לעזור לבן להעלות אותם לביתו.
7. פנים/מכון כושר/ לילה
בן מתאגרף, חוטף ומחטיף, הצילום הוא בזויות של ספורט כמו
בטלויזיה ולא בקלוז-אפ מאחד המתאגרפים. הקרב לא מסתיים בנוק
אאוט אלא בסיבוב העשירי שני המתאגרפים המותשים מפסיקים.
בחור: "אתה לא רע, התשת אותי".
בן: "תודה".
בן יורד מהזירה ולוקח את התיק שלו ומוריד את המגינים, דוחף
אותם לתיק וממהר לכיוון הדלת, בדרך עוצר ליד הקולר לשתות מים,
רואים שהוא יורק דם.
הוא יוצא החוצה בטריקת דלת, הכל שקט ואת הסביבה לא שומעים
למרות שמדברים איתו.
8.פנים/ דירתו של בן/ שעת לילה מאוחרת
שומעים את המנעול נפתח שבן שרוע דואב על הספה, מגבת על ראשו
ובקבוק מים מינרלים ריק חצי ביד שלו חצי על הספה, הוא רואה
איגרוף בטלויזיה.
לילי: "אתה בסדר"?
בן: "אהה".
לילי: "אתה נראה לי מת, בוא אני יעשה לך קצת מסאג'".
לילי נוגעת ובן מתרגז,
לילי: "זה כואב, אה"?
בן: "מהנהן בכניעה".
לילי: "בוא אני ירחץ אותך סרחני".
לילי לוקחת את בן ביד והם הולכים למקלחת.
לילי פותחת את הברז וממתינה שיהיו מים חמים - בודקת עם היד,
לילי: "בוא, תיכנס".
בן מתיישב באמבטיה שריקה ממים, לילי שוטפת אותו ומתחילה לסבן
את הראש שלו.
בן: "אולי תיכנסי איתי?"
לילי: "אני מתעורר"?
בן: "אני ער, אני פשוט לא מבין איך חטפתי ככה, אני חייב לחזור
לכושר".
לילי: "אולי אתה צריך להפסיק להיות פדלאה".
בן: "לא מפריע לך שאני חוטף מכות ושאני נפצע"?
לילי: "כן, קצת, אני הרי צריכה לטפל בך".
בן: "אה, זו הסיבה".
לילי: "מה אנחנו ילדים? אתה מבוגר, אתה רוצה ללכת מכות ולקרוא
לזה איגרוף, זה בעיה שלך, לנקות אותך זה שלי".
בן: "את אולי מבוגרת, אני ילד".
לילי: "מה קרה לכל ניסיון החיים העשיר שלך שמכרת לי? אני מבוגר
כי עברתי הרבה?"
בן: "זה לא אומר שלמדתי משהו מהניסיון, סתם, אי אפשר להשוות
שנים לחוויות, יש דברים שהגיל עושה, לי הוא עוד לא עושה".
לילי: "נו, אולי תסתבן, גם את הביצים אני צריכה לסבן לך?"
בן: "קיוויתי, נו את לא נכנסת?"
לילי: "טוב, רגע".
לילי מתפשטת ויושבת מאחורי בן, בן מניח בחיקה את ראשו והיא
מלטפת. הם מתנשקים. ברקע מתנגן עמיר בניון - ניצחת איתי הכל.
-סוף פרק 2- |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.