עצים, וצורות בין הענפים
דשא, ותנעותיו הקופצניות
שחור הלילה והליחשושים הלא מובנים של כל הסובב אותי.

פעם היה שם כלום
פשוט לשכב, להניח את הראש
ולא לחשוב על כלום
שקט... הכל ברגוע.

אבל אחרי שהיו ארועים שם...
המקום כבר לא תמים
הוא איבד את הכלום שלו.

עכשיו, אני יושב שם
ומרגיש כל כך הרבה
וכבר לא כיף כמו פעם
אי אפשר להתנתק מרגשות
אין עוד מקום שבו אני אברח אליו,
המקום שלי כבר לא תמים.

עצים וצורות
דשא ותנועות
שחור הלילה
אין עוד טעם תמים ומתוק
רק מר... טעם מר וחזק של זיכרון!

עצים
דשא
ושחור
נרמסה שם התמימות.