"היום זה לא מה שהיה פעם. פעם היה יותר טוב, יותר שקט, פחות
לחץ, לא היה זיהום ומצד שני היה משעמם. הדבר הכי מעניין שהיה
לעשות היה להציץ לשכנים באמצע מריבה ואז לנהל על זה דיון פתוח
ברחוב. נסיעה מחוץ לגבולות העיר הייתה הפקה של פעם בשנה והחטיף
הלאומי היה שקדי מרק, אם יכלת להרשות אותם לעצמך. אז בעצם מה
שלומדים מסבא זה שלכל תקופה יש את הדברים הטובים ואת החרא,
לדבריו, אבל היו לו גם אותי" אמרה סבתא. כך התחילה הנסיעה שלי
ושל סבתא לקבר שלו ליד נהר הירדן, שם הוא נקבר לפני שנה. הוא
ביקש להיקבר שם כי זה מקום יפה, ובגלל שהוא רחוק ואז סבתא כבר
תעשה טיול, וכך האזכרה תשאיר בלבנו זיכרונות טובים.

האזכרה עברה יפה. כולנו צחקנו וגם ברכנו, סבתא היא אישה מדהימה
שידעה להתמודד עם הכל וכבר הייתה בגיל שהשלימה עם הגורל שלנו
וגם של בעלה המנוח. לי זה עדיין קצת מוזר.
סבתא נסעה רק איתי באוטו אח"כ, כי כולם מיהרו לחזור. אנחנו
החלטנו לטייל. היא לקחה אותי להר הסתוונית, שנמצא 3 דקות נסיעה
מהקבר של סבא. חוץ מסבתא נראה לי שאף אחד לא שמע עליו.
פרחו שם צבעונים סגולים, וסבתא סיפרה לי שכל שנה הם צומחים שם
בצבע אחר. התיישבנו שם באמצע השדה ואכלנו צהריים. סבתא צחקה,
ואני הרגשתי הרגשה שם שגם סבא איתנו. אני יודע שגם היא הרגישה.
בסופו של דבר הוא באמת הופיע מצד שמאל שלי וסיפר לנו שמאוד טוב
לו ושהוא שמח שאנחנו הגענו להר הסתוונית, כי היום יהיה שם משהו
מיוחד.

סבא ז"ל הוביל אותנו לעבר משעול מאחורי שדה הצבעונים לעבר
מערה, שכניסתה גולפה בצורת צבעונים. 'מעניין' חשבתי לעצמי,
מעניין אמרה סבתא, וסבא נעלם. נכנסנו פנימה למערה, סבתא ואני.
בהתחלה היה חשוך וככל שנכנסנו היה חשוך יותר, אבל הייתה הרגשה
טובה שאפשר ללכת ישר והיה נעים לדרוך על האפר. ואז פתאום ראינו
אור בפינה של המנהרה. התקרבנו בזהירות ונשענו מאחורי סלע. היו
שם מספר פיות שדנו בשאלה איזה צבע יהיו הצבעונים בשנה הבאה.
הפיה השחורה הציעה שלשם שינוי הם יהיו שחורים. הצהובה הציעה
צהובים, ולאחר ויכוח סוער הוחלט על אדום יין.

סבתא ואני היינו מופתעים. אף פעם לא ראינו פיות, בכלל היה שם
גם ריח מוזר. סבתא הכריזה שהיא אוהבת את סבא, והמראה הזה היה
המתנה הכי נפלאה שקיבלה בחייה, בכלל מתנה מושלמת לכבוד יום
המוות של סבא. היה לה מבט מוזר בעיניים והיא המשיכה ואמרה
שעכשיו היא ראתה את כל מה שציפתה לראות בחייה והיא יכולה מצידה
למות עכשיו... אני בלבי חייכתי אל סבא, ואמרתי לעצמי שהוא הראה
לה את זה, כי הוא רוצה אותה איתו, השובב. סבתא המשיכה לצעוק
בשמחה על השלמות שממלאת אותה. האווירה נהפכה למלחיצה עבורי,
סבתא נהפכה אדומה. ביקשתי מסבתא שנצא מהמערה לקחת אויר. היא
חייכה ואז התרסקה על הרצפה. "אני הולכת לסבא", התמוגגה מאושר
ואז קפאה.

סבא ביקש ממני לא לכעוס, כי הוא היה חייב. בעולם שבו הוא נמצא
הוא לא הפסיק לחשוב על פעם וכמה היה לו טוב. הוא התגעגע אליה.
אחר כך הפיות חזרו והרימו את סבתא באוויר. הפיה התכולה הובילה
בראש והקרינה אור כחול על חלק גופה העליון, הירוקה והצהובה היו
אחראיות על הידיים ועוד 4פיות קטנות יותר וורודות הרימו באזור
הרגליים, וכך בריחוף קל הן האירו לי את הדרך החוצה מהמערה בעוד
שהפיה השחורה חגה מעל ושרה שירי קסם, שהרגיעו ושימחו אותי...

כך נפרדתי מסבתא, ששייטה באוויר יחד עם הפיות ונעלמה באופק ממש
כמו פעם, אבל באגדות,
שלא יהיה משעמם.