רסיסי שמש על דגלים צבעוניים,
ואנחנו שתינו מתחת לסככה
והכל כל כך לא רגיל, כמו שרק את, ילדתי, יודעת, בלי לדעת.
ועיניך הכחולות, הגדולות פעורות לאחוז בעולם, לטלטלו ולראות מה
ייצא?
אולי מילקשייק יבשות, ילדתי שלי.
והפה הפתוח בבלי משים, לנשום את כל העולם לתוכך ואז להוציא.
מי אמר שאינך יכולה, ילדתי, מי?
ואחרי שבוע של אושר פשוט וכל כך קל, של צחוק מתגלגל מבפנים
מהדבר הכי קטן,
אחרי שבוע כזה, כבר שלושה לילות שחלמתי בלילה ששוב אני איתך.
פעם אני מגלגלת אותך, פעם את צוחקת ופעם את בוכה. וכמו
תמיד לא נותנת לרגע שמקודם להעיב על החדש שבא.
וכל כולך מנותקת ואינני יודעת כמה זה רע...
ואלה האומרים עלייך מסכנה, האין הם המסכנים?
אולי תלמדי אותם את תמימותך?
אולי תלמדי גם אותי. אין כמו יכולתך לאהוב, הלוואי וגם אותי,
וגם אני...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.