19-20.2.2005

נשמה אבודה בג'ונגל של פחדים,
נשמה אבודה ללא קומץ חברים.
ואני, הנשמה הכי רחוקה מעולמם של אחרים,
נשמה שחיה בעולם משלה, בבועה מיוחדת, לא נורמלית, הם אומרים,
רק אני ראיתי את סבלה בין כל האנשים.

הנשמה הכי יפה, אצילה ושברירית,
אבדה לה בצללים, טהורה ומסתורית,
דווקא היא אבדה לה, מסתובבת ותוהה,
ולא נמצאה כל דרך להצילה.

והנה אני, אבודה לא פחות, בעולם משלי,
בבועה ששמורה אך ורק לי, מיוחדת היא,
מוגנת אני בסבל טהור וצפוי, בכאב שלא חשים בעולמכם.
נושמת מידי פעם אויר, מרגישה את הרעלתכם,
ברעידות קלות נושפת וטובעת חזרה,
חוזרת לבועתי, לכאב הנורא.

נשמה אבודה בג'ונגל של פחדים,
מרגישה בודדה בין כל האחרים,
הרשע מקיף אותה עם כל הסבל והאבל,
והיא רק מחפשת את ישועת האל.

מצטערים, הם אומרים, המושיע לא קיים,
אך היא, בעצמתה, היא מפתיעה אותם,
נשמה כל כך קטנה, לבנה וטהורה,
בין כל הרוע המקיף אותה, באפלה החשוכה,
היא איננה נכנעת,
לבדה היא נלחמת, איננה יודעת,
בג'ונגל אין מושיעים,
רק טורפים אכזריים.

נשמה אבודה מצאה את מקומה,
כנועה ועזובה, היתה לה בודדה,
הנשמה האבודה לעולם איננה עוד,
טבעה היא בים החרדות.