הרחק,

על פסגתו של הר ערפאת
היורק והמקלל,
באמצעו של מדבר
בוער ומיילל,
בין גבעותיה של מכה,
הם
מתאספים יחדיו.

ממתינים
לסימן משמיים
על רקע קולו
המעלעל
של מואזין זקן
וממלמל.

סביבם אדמה
צמאה למים.
ממתינים המנהיגים,
לעלייתו של המקדש החרב,
מתוך החולות הנודדים,
הלועגים.

האמת
אינה נגלית
לעולם
אולי מחר,
אולי בשנה הבאה,
מתישהו
על ציר החלל והזמן.

התקווה
חיה עוד,
מתחת לשמש הקופחת
יום יגיע
והוא יבוא.
הוא קיים!

והם מזילים
דמעה ודם.
והוא
לא בא לעולם.

ובליבי
אני שולח אליו יד
ובליבי אני נוגע
בליבו
של אלוהים.

ובחלומי,
כשאני לבד,
איכשהו,
אינני לבד.

ואני יודע!
שהוא בדרכו!
שהוא רוצה!
שהוא יבוא!

ואני מחפש אותו
בקהל,
בין האנשים,
בעיניו קשות היום
של הפועל,
בין שוכני הפשפשים.

ואני מחפש אותו
מסביב,
ואני מוכן לפגישה.
ואני מחפש אותו
בך,
ובכל אישה.

ואני רואה אותו
בכל אדם,
בדם שהם שופכים
בלי יראה.

ואני מחפש אותו
בכל מקום,
והוא
מביט עלי
מתוך המראה.