בטיפות של גשם יצרתי חלום,
ערים של שלג פוחד,
נמס לו לעיתים ונוטף לו בין הרים,
החלום לא מסודר,
ברחנו שם מכנופייה של רוצחים איומים.
אורות כחולים אדומים,
עוצרים לנו את הלב מלאהוב,
מרוסקים איי שם בכאב,
עמוסים ברגש שנוטף.
לטף לי את הגב,
אחוז לי בכאב,
תתן לו להרגיש, את כל מה שגורם.
אבל,
אל תתלה בי אשלייה,
שאני איתך לבד,
כי אנחנו במרדף,
עצור לי את הזמן,
ולך מכאן עכשיו.
וגם אם תלך,
הכל יהיה כואב,
אמור לי מה נהיה,
הכל זאת אשלייה,
הכל זה לא קרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.