קול מרוחק גרם לי להיעצר במקומי ולהסתובב. החושך המוחלט כמעט
מופג רק על ידי מנורת רחוב קטנה שניסתה לשפוך אור על מסתורי
הרחוב.
חתול הפך מכסה של פח זבל שכונתי, שהתהפך על הרצפה בקול רעש
גדול, והפיג את הרעש אותו שמעתי בהתחלה.
כעת רק קול צעדי נשמעו ברחוב השקט, בו משפחות נשארות ספונות
בבתיהן וממעטות לצאת משם בשעות הלילה המאוחרות מדי.

בשעה זאת לא תראי מכונית באזור זה. המסתובבים שם הם בעיקר
הנערים בגיל תיכון שמחפשים תעסוקה בשעות שבהן לא הצליחו להרדם,
או למצוא עיסוק כלשהו בביתם.

קול פתיחת שער ביתי נשמע צורם בשקט השורר. סגירת השער, הליכה
בשביל הקצר, הקשת קוד האינטרקום, והנה אני כבר מזמינה מעלית.
קומה רביעית.
דירה מספר תשע.

מפתחות מסתובבות בחור המנעול.

עבר בשלום הלילה הזה. וגם הלילה שלפניו.
אבל מי יודע מתי יגמר המזל.
ואפגוש בו שוב.
בפעם השניה.