"תעיפי את הכסא הזה מפה, את שומעת!!!", צרחתי עליה בכל הכוח
ואני לא רוצה לראות אותו יותר, הוספתי בהחלטיות. רציתי להוסיף
גם בוקס לפנים שלה כדי שתבין שאני באמת מתכוון לזה, אבל החלטתי
לוותר הפעם. בכל זאת היא גרה איתי רק שלושה ימים ועדיין לא
הספיקה להבין שיש לי אובססיה כפייתית נגד כסאות. שזה כשלעצמו
דבר מוזר שבן אדם גר כבר שלושה ימים בדירה נטולת כסאות ורק
ביום השלישי היא שמה לב לכך והחליטה להביא כסא מהבית שלה, שזה
לעניות דעתי מעשה די חצוף - להביא רהיט לדירה לא שלך בלי לשאול
את בעל הבית, או במקרה הזה אותי. ולא סתם רהיט אלא השנוא מכל -
הכסא.
האמת היא שהכל התחיל לפני שבועיים, ישבנו, אני ואלון השותף שלי
עד לפני כמה ימים, על המרפסת, שתינו בירה גולדסטאר זולה
והסתכלנו על האנשים שעברו למטה ברחוב.
ואז פתאום הוא אומר לי במין נונשלנטיות מעצבנת כזו, שהוא הכיר
איזו מתנדבת במסיבה באחד הקיבוצים לפני שבועיים, קוראים לה
מישל והיא מדנמרק, הם מאוהבים והוא מתכוון לטוס אתה לדנמרק
בעוד שבועיים ואולי הוא גם ימצא איזו עבודה שם, העיקר להיות
איתה.
למרות שאני בד"כ בן אדם ליברלי, זה נראה לי די מוזר שבן אדם
מתאהב אחרי שבוע ועוד יותר מוזר שהוא מחליט לטוס איתה בלי
שיהיה לו מושג מה הוא הולך לעשות שם בדנמרק. ולמען האמת אמרתי
לו את זה, אבל הוא אמר שרק בשביל הזיונים איתה הוא היה מוכן גם
לטוס לקזחסטן. ויכול להיות שהוא צודק, אני לא אומר שלא, אבל אם
תשאלו אותי, אז מנסיון אני אומר לכם שגם פה בעיר המסריחה הזאת
אפשר להשיג זיון סביר בלי בעיה, עם כל כמות הכונפות שמסתובבות
פה ומחפשות את 15 דקות התהילה שלהן, שספק אם יגיעו אי פעם, כל
מה שצריך זה לשחק את הרוקר המיוסר שמחכה לאיזו חברת תקליטים
שתחתים את הלהקה שלו על חוזה, או למשל את הקלאבר המקומבן שנכנס
לכל מסיבה ומכיר את כולם, ולמען האמת זה כל מה שאני עושה מאז
שהגעתי לעיר הזו לפני שנה.
אבל לא זה מה שהטריד אותי, אלא איפה אני ימצא עכשיו שותף
נורמלי במקום אלון, שעד כמה שאפשר לצפות מבן אדם שמחליט החלטות
פזיזות, כמו לטוס אחרי איזה מישהי שהוא מכיר שבוע לטיזי-אמו -
אלון דווקא היה השותף האידיאלי. הוא היה מסודר, נקי, שקט והכי
חשוב גם הוא שנא נוכחות של כסאות בדירה. שזו תכונה שקשה למצוא
היום אצל אנשים כי מאז שפתחו את הסניף של החברה השוודית הזאת,
כולם רצים לקנות כסאות. זה מין טרנד חולף כזה שכמוהו באים
והולכים עשרים, שלושים בשנה, אבל מכיוון שלי עצמי, לא הייתה
עבודה קבועה הייתי חייב למצוא שותף חדש ומהר. אז אמרתי לאלון
שבדרכו החוצה מהדירה, מהארץ ומהחיים שלי בכלל, שיכתוב בשבילי
איזו מודעה לחיפוש שותף, כי לי
ממש לא היה זין להתעסק בזה, מה גם שסמכתי על אלון שגר איתי כבר
שנה, שהוא מכיר את הדרישות שלי משותף ויציין אותם במודעה. הוא
אמר שהוא יכתוב ואחרי שבוע הוא טס לדנמרק עם המתנדבת שלו.
אחרי שלושה ימים ביום חמישי צלצל הטלפון, על הקו הייתה בחורה
שהציגה את עצמה בשם ענת, היא אמרה שהיא מראשון לציון, שהשתחררה
מהצבא לפני חודשיים, שהיא מתכוונת לעבוד בת"א ושאלה אם המודעה
שפרסמתי לגבי השותף עדיין בתוקף.
חשבתי לעצמי, הנה עוד כונפה מהפרברים שרוצה להיות חלק מהפוזה
המזוייפת הזאת שנקראת: "ת"א - העיר הגדולה", שזה דבר שהספקתי
ללמוד טוב מאוד על בשרי בשנה שאני גר כאן. אבל למען האמת זה לא
ממש עניין אותי אם האשלייה הזאת תתפוצץ לעוד בחורה מסכנה
בפרצוף או לא, יותר עניין אותי שכר הדירה של החודש הזה שהייתי
צריך לשלם וחוץ מזה הענת הזאת דווקא נשמעת נחמד ואולי עוד ייצא
לי מזה משהו, מה גם שהיא הבטיחה לשלם מראש על החודשיים
הראשונים. אז אמרתי לה שהיא יכולה לעבור מתי שהיא רוצה, כמובן
שהייתי בטוח שאלון ציין את האובססיה שלי לכסאות, אז לא הרגשתי
צורך מיוחד להזכיר את זה, מה שהסתבר כטעות אח"כ.
אחרי יומיים מאז שיחת הטלפון, היא כבר הספיקה להעביר את כל
הדברים שלה, ולהתמקם במה שהיה עד עכשיו דירת הרווקים המעופשת
שלי, כי מאז שאלון עזב דיי הזנחתי את המקום. ואולי באמת המקום
זקוק לאיזו אישה שבטח תהיה יותר רגישה ממני לגבי הסדר והנקיון,
מה גם שהיא דווקא נראית לא רע בכלל הענת הזאת, יחסית למה שאפשר
לצפות מסוג הבחורות האלו שבטוחות שהעיר הגדולה מחכה רק להן.
בנוסף לכך לא ראיתי שהיא הביאה איתה כיסא בין הדברים אז הייתי
דיי מרוצה שאולי התמזל מזלי ומצאתי שותף נורמלי בזמן קצר
יחסית.
ודווקא שהכל נראה בסדר היא החליטה להביא את הכסא הזה, פתאום
אחרי שלושה ימים. מאיפה יכולתי לדעת שאלון לא ציין את זה
במודעה, הרי הבן אדם גר איתי שנה והוא ידע טוב מאוד שאני רגיש
לעניין הזה, ומשום מה הוא לא כתב את הפרט החשוב הזה , או שסמך
עליי שאני כבר יבדוק את המועמדים, או שהוא מיהר לזיין את
המתנדבת שלו ושכח.
ועכשיו הבן זונה הזה נמצא בדנמרק ואני תקוע פה עם בחורה
היסטרית שלא מבינה מה אני רוצה ממנה ויותר גרוע מזה לא מפסיקה
לצרוח ולייבב בקול כזה מעצבן של בחורות, שיותר מזה שהן באמת
בוכות, הן יותר רוצות למשוך תשומת לב, וממש אין לי סבלנות לזה
עכשיו, והכסא הזה עדיין נמצא בחדר, יושב שם וכאילו מסתכל עליי
וצוחק, והענת הזאת לא מפסיקה לבכות, והלהקה שלי מסריחה,
והשירים שלנו גרועים, וראיתי אותך אתמול עם המכוער הזה, וענת
עדיין ממשיכה לבכות, והכסא הזה עדיין יושב לו בחדר וצוחק עליי,
והבכי של ענת, והתסכול, והעצבים והחום התל אביבי הזה של
אוגוסט...
הכל התרכז לנקודת שבירה אחת, שלקחתי את הכסא המכוער הזה ודפקתי
אותו לענת בראש!!!!! והבכי של מה שהיה לפני שתי שניות ענת-
נפסק וגם הצחוק המעצבן הזה של מה שהיה לפני שתי שניות כסא, גם
הוא נפסק ושניהם מפוזרים עכשיו על הרצפה בחתיכות וסוף כל סוף
קצת שקט, קצת שקט....
ורק בעיה אחת נותרה -איפה לעזאזל אני אשיג שותף נורמלי באמצע
אוגוסט?