דוד נניק / בדידות בצלחת פלסטיק |
והם לא יבינו לב אדם
כי הדרך מלאה בפרסות סוסים עתירי רעמה
כחלום בהקיץ שחלמה אשה יפה
בקיצו של קיץ קודר
אשר לא השאיר זכרון אחד
לרפואה.
אהבתי אותה אהבה בלתי אפשרית.
אוויתי לראותה כעיט
התר אחר טרפו הבורח
אך טפריו גזורים הם
גזר דין מוות.
אני בתוכי
והם בתוך עם של חיות אדם
נלחמים זה בזה עד דם,
כנתיב הבריחה של המת
מאימת חייו הקצרים.
ובעיניה גירה עצב את דמעותיה
ואני אהבתיה.
אני מאסתי
ומה עשו הם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|