היא יושבת בפינה..
בוהה באוויר.
נמצאת בתוך עצמה,
מסתכלת על הקיר.

אנשים שעוברים לידה שואלים אותה "מה קרה?"
אבל היא לא עונה...
לבד, רק עם עצמה.

היא חושבת...
מביטה מבטים רכים.
רק אני מבינה אותה.
מבינה מה קרה.

היא אוהבת מישהו מאוד,
והוא לא אוהב אותה.
היא מביטה בו מבטים רכים...
מבטים של אהבה.

רק רוצה קצת אהבה,
לא להיות לבד...
כי את מי שהיא אוהבת אוהבות כבר רבות.
אבל אותה לא אוהב אף אחד.

היא אחת שמלאה בהמון אנשים.
היא שונה, מיוחדת... אנשים מטומטמים.
יש בה טוב של מלאך, שהגיע כדי למלא משאלה.
תינוקת שנולדה והמלאכים הפכו אותה לשליחה.

אני מבינה אותה,
בשבילי היא אומרת המון.
היא קרובה אלי מאוד,
מבינה אותי.

היא רוצה אהבה,
עוד מעט בת 20...
מחכה עדין לזה, שיבין.

ביום שהיא תעניק את אהבתה...
יום שבו תחיה אדם.
יום שבו זה יהיה המקום המושלם.

במקום שבו השמש מעלה מלאכים לשמיים,
במקום שבו נושבת רוח בין ערביים.
במקום שבו היא תעמוד.

זה יהיה מקום של מלאכים.
מקום שבו היא תחיה חיים רגילים.
במקום שבו אדם פשוט...
יזכה לאהבת מלאכים.

ל.ק. AKA ס.