סבא,

בליבי אתה בכל פינה קטנה,
חושבת עלייך ומזילה דמעה.
מה היה אילו היית כאן עכשיו, ומה היית עושה במקומי במצב כזה או
אחר.
כשבחוץ גשום, אני כועסת על עצמי שהפנתי את הגב לאחר שהתמינו
אותך בחול הקר.
והלכתי, כי צריך היה להמשיך בחיים. כמו שכולם אמרו.
הייתי רוצה לחבק אותך ולעטוף אותך בשמיכת צמר חמה, לנשוק לך
ולקבל את המבט האוהב הזה שלך.
ואז אני נזכרת שאני סתם חולמת מול תריס רטוב ביום גשום וקר.

סבא,

אין יום בלי מחשבה אחת קטנה עלייך.
"אני מתגעגעת לסבא" - אני תמיד אומרת. כל דבר קטן מזכיר לי
אותך או את הדברים שעשית.

והגעגועים האלה יימשכו תמיד, ואני אוכל להמשיך לחלום שאני
אעמוד באמצע הגבעה שלנו, שמדשאה ארוכה וירוקה גדלה שם - ואתה
לפתע תבוא מאחוריי בשקט ותרים אותי למעלה, כל כך גבוה. והצחוק
המתגלגל שלי, ילדה קטנה ותמימה - נשמע באוזניי שוב ושוב. ואז
אתה תחייך, את החיוך הכל-כך מאושר שלך.

תוריד אותי ותגיד שחם. תהיה עם הגופיה הלבנה שלך והשורסט
הקצרים שלך, המוחזקים על ידי הבטן העגלגלה שלך.
מחפש רוח שתנשוב לעבריך כדי לצנן את הרגשתך.

תמיד אזכור את הקול עם המבטא, אך החיוך, את האהבה.
תמיד אזכור כשניסית לכעוס ולא הלך לך.
אשב עם דף ועט בידיי, רגליי משולבות ופניי שטופות דמעות.
ואחשוב עליך.

כי אתה תמיד תהיה..
סבא שלי.