[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סוד כמוס
/
רועת הצאן

הכל היה ירוק בתקופה זו של השנה. המרחבים הפתוחים יכלו לשכר גם
את המשועמם שבאנשים. ריחות השדות הפורחים יכלו לטשטש כל תחושה
בנחיריים. גם בין רגליהם של הגברים והנשים חלו תמורות, וכולם
נראו פתוחים יותר, קלילים יותר. לא פעם, בשובי מהאחו עם הצאן
עליתי על עקבות בגדיהם של אוהבים. בגדיהם היו זרוקים בשדות
המוריקים, גניחותיהם זוקפות את אוזני הכבשים, וגם מבטים
משועשעים של זוגות אשר יישמו את אהבתם בדרכי זכיתי לראות. אלו
פשוט חייכו והותירו לי להמשיך בדרכי, בינות לכרמים והשדות.
לא אחת זכיתי גם אני להצעות מעין אלו, אך אני רציתי רק בו.
לנשף שבועות שנערך בגן המטופח שמול חצר האדון, התלבשתי במיטב
בגדיי, כפי שביכולתי היה להשיג. שמלה לבנה מעוטרת בפרחים
תכולים שרקמתי במיוחד לאירוע זה חשפה את קימורי גופי העדינים
והשזופים, הבליטה את רגלי הארוכות המורגלות להליכה בשדות ולא
לריקודים. ליבי, יחד עם שני שדיי, כמו איימו לפקוע משמלתי
כשראיתיו. הבטתי אליו בעיני התכולות, ובשיער ראשי המוזהב אך
דבר לא עזר. כנראה שעדיין לא הגיע אל בשלותו, ואת ערב אחרון זה
של סוף האביב, בילה עם חבריו הטובים. מבטו אף לא נשלח לעברי
לרגע. יופיו נראה כלקוח מאגדות. דומים היינו מבחינה חיצונית
כרוב תושבי האזור. עינינו כחולות, שיערנו מוזהב, אך ההבדלים
נעוצים בפרטים הקטנים. בחדות השפתיים, בגסות הפנים, ברוחב
המצח. מבחינה זו היינו דומים. היינו כזוג מושלם יכולים להיות.
עשיתי כאשר לימדה אותי חברתי. קרבתי אליו, מבליטה את ישבני
מעט, מכופפת גופי קדימה על מנת ששדי יפרצו דרך בשמלתי, אך
עיניו כמו רפרפו בנימוס והמשיכו בדרכן. הוא העדיף את חברת
חבריו הטובים, ואת מקהלות הצחוק הגבריות על פני. דווקא חבריו
נראו נוטפי ריר למראי, אך לאחר זמן מה כשראו שאין ליבי נתון
להם, החלו להתעניין בחברותי, ועד מהרה מלאו אסמי הכפר שמלות
זרוקות ואניצי קש בודדים יכלו לספר על ריחות תשוקה ותאווה
שדבקו בם אותו ערב. הוא, נותר אחרון במסיבה, ובשעה שכבר ראה כי
נותרנו רק אנו כמעט, קרא כמעט בבהלה לחברו הטוב, בנו של סוחר
מהכפר הסמוך, ושניהם קפצו על סוסיהם בדרכם איש לביתו.
ריח התשוקה אולי חלף למחרת כשטיילתי עם הצאן כהרגלי, אך  לא
התחושה שבי. כבר זמן מה הטיול עם הצאן היה עבורי כמקום פורקן
לדחפים, אשר מטבע הדברים קשה לעשותם בבית. בעוד אלו מלחכות
עשב, ושני הכלבים קופצים בהתלהבות אחרי כל כבשה תועה או פרפר
נרגש, הייתי אני מכינה את ארוחתי הצנועה בצל אחד העצים, ואז
מפשילה את שמלתי הפשוטה והגסה, משחררת את דמיוני אל איכרים
חסונים עד לסיפוק. את אצבעותיי הייתי מלקקת לאחר מכן, תוהה על
הטעם שנשטף מהן ומתי ישטף בפיו. השדות הפתוחים, משולבים ריח
הים מרחוק ובריחות הענבים התוססים על הגפנים, הביאו אותי
לסיפוקי מספר לא מבוטל של פעמים ביום, עד שאפילו הכבשים היו
מתבוננות בי בפליאה. לא אחת אף נתפסתי בידי רועים אחרים אך
מראות שכאלו לא היו זרים להם או לי, ולכן רק במנוד ראש כיבדנו
זה את זו משתדלים שלא להפריע. עד מהרה למדו כולם כי לא להם אני
מתאווה ולכן רובם נותרו מספיק קרובים כדי לענג עצמם למראי אך
לא ניסו ליזום כישלון ידוע מראש.
כאמור, אותו יום שלאחר הנשף, טיילתי כהרגלי, וריח התשוקה היה
חזק מהרגיל. בעמק המוריק שלידו נצצו מי הנחל הקטן נתיישבתי.
חשתי כהרגלי לשעה זו את הדקירות בגופי הקוראות לאצבעותיי. בידי
דחקתי את שדי מעלה עד שפטמותיי נתחבו לפי ומצצתי אותן מדמיינת
ששפתיו האדמדמות הן שעושות כן. זיעה ניגרה ממצחי אל העמק שבין
שדיי, והמשיכה מטה אל שיפולי ירכי. הבטתי אל מקום בו אוכל
להימלט מהחום, והאסם הקטן שרק אניצי קש זנוחים נותרו בו מימים
רחוקים יותר משך את תשומת ליבי. ליקקתי את ידי, מתענגת על
דביקותן ועד מהרה פתחתי את דלת האסם.
עיני טרם התרגלו לחשיכה, אך אוזני מיהרו לשמוע גניחות שלא
התפרשו לשתי פנים. הן לא הפסיקו להישמע, כך שהנחתי כי מתוך להט
הרגע לא שמו לב לכניסתי. פסעתי פנימה על קצות אצבעותיי, ולאחר
מספר מטרים ראיתי כי הזוג היה רכון אל מול החלון ונופו של הים
במרחק. בתחילה ראיתי רק צלליות, לאחר מכן ראיתי ישבן גברי וחלק
הנע קדימה ואחורה ואז ראיתי גם את מושא החדירה, ואנקת תדהמה
נפלטה מפי.
הם קפצו כאילו הקיסר בעצמו תפס אותם מזדווגים. אהובי בהה בי
בעיניים כלות, בעוד חברו, בן הסוחר שחור השיער, ניסה להסתיר את
זקפתו. בעיה לא יכלה להיפתר בדרך אחרת פרט למגע ידה של אישה,
סיפרה לי פעם חברתי סיפור כלשהו באיזה הקשר והחלטתי כי זהו רגע
מתאים ליישום לקחים. בידי הענוגה החוויתי להם כי הם יכולים
להמשיך. ידי השנייה התירה את קשרי שמלתי, וזו צנחה על הקרקע,
מותירה אותי עומדת עירומה אל מול הים במרחק ושני איבריהם
מקרוב. איבר מינו של בן הסוחר החל לקום לחיים, בעוד זה של
אהובי נותר מבויש. לבסוף הביט בי במבט חושש שוב וכרע מחדש על
ארבע.
"את לא תספרי, נכון?" שאל בחשש בעוד חברו האוהב מאד, מלטף את
ישבנו כמכינו לקראת העתיד להתרחש.
"תלוי כמה מעניין יהיה לי" לחשתי וידי כבר עמוק בפנים.
בן הסוחר תפס ברעמת שיערו ובתנועת אגן חדה חדר לתוכו מפליט
אנחה מגרונות שניהם. אני קרבתי על מנת שאוכל להיטיב לראות.
ראיתי את ישבנו של אהובי מקבל בערגה את איבר המין שחדר אליו.
שתי ידיו החזיקו את גופו השרירי על הקרקע, וידו של חברו הרוכן
מאחוריו עיסתה בעדינות את איברו, היססתי לרגע, אך מראה שפתיו
לא נתן לי להמשיך בשלי. קרבתי אליו ובלשוני ליקקתי את אגלי
הזיעה מפניו. שדיי התחככו בצווארו. נשקתי לו ברכות אך שפתיו לא
נתנו ללשוני לברוח. הוא מצץ בתאווה את פי, נחבט מדי פעם אל
שיני כתוצאה מחברו שזז בתוכו. נחלצתי מפיו ונשכבתי מתחתיו
מחליקה אט אט לכיוון החיבור בין ישבנו לאיבר שמאחוריו. החדרתי
בעדינות את לשוני לחיבור הזה, מוצצת את האיבר החודר ואת החור
החמוד אליו חדר האיבר. לאחר מכן עליתי מעלה קצת וינקתי את
איברו לפי. אניצי הקש שדקרו בגבי דיגדגו את איברי הלוהט בלא
וכי ובעוד פי סוגר על איברו, ידי נשלחו לתוכי פנימה. בעודי
מתנועעת לקצבם חשתי כי ידיו נשלחות בביישנות אל שדי, ומשחקות
עימן. פטמותיי המגורות כמו חיכו לאות מעין זה והתקשחו מיד. "זה
אין לך", קרא בצחוק לבחור שמאחוריו, שגיחך. "יש לי דברים הרבה
יותר טובים מזה", אמר בהתגרות והגביר לשנייה את הקצב, ושואב
אנקת ספק כאב ספק עונג ממנו וכצעד לוואי כמעט חונק אותי.
שחור השיער היה הראשון שגמר. חשתי כי הוא מגביר את קצב הכניסות
והיציאות, עד שנותר קפוא כשאיברו בפנים לכמה שניות. לאחר מכן
חשתי את הנוזל הלבן והסמיך מטפטף על בטני שהייתה מתחת להם. כמו
ממפל קטן אשר נותרו בו רק טיפות מעטות. "אל תצא", לחש, כמעט
מעולף. פי מצץ בתאווה את איברו, וגם אני חשתי את התחושה המוכרת
לי כבר לא מעט שנים, של כיווצים סופיים, עד שלבסוף ניתז זרם
אדיר שגלש אל מעבר לשפתי הקמוצות. הוא נע בזהירות לאחור מותיר
את האיבר נעוץ בו, ונשק לפי, שואב ממני את זרעו. "גם אני אוהב
לשתות את זה", חייך. בעוד לשונו מרפרפת על פי, חשתי לשון אחרת
בתוך ירכי. עד מהרה עזב גם הוא את פי והצטרף לחברו. שתי
הלשונות, ניסו לראשונה בחייהם למצוא את דרכם בחור אחר שלא היה
מוכר להם. אני הרגשתי את כל תחושות התשוקה של השבוע החולף
מצטמצמות לנקודה אחת בגופי. וגמרתי. וגמרתי. וגמרתי. והם אפילו
לא הבינו זאת והמשיכו בשלהם. כששאלו מדוע אני לא גומרת השבתי
להם כי זה לוקח זמן, והם האמינו. הם לא ידעו אחרת. אחרי הגמירה
החמישית שלי לערך, כשעברו לישבני, המוכר להם יותר, החלטתי
לגלות להם את האמת מבחינתם.
כך, נותר אהובי להמשיך לספקני, הפעם בצורות המוכרות לו יותר,
כלומר- חודר לישבני, שבשלב זה כבר היה מספיק מגורה בשביל
להתמודד עם זה, הביא לי בן הסוחר את מה שרציתי.
"או, ככה בחורות גומרות", חייכתי מעולפת למחצה כאשר מטח של זרע
חודר אל גופי מאחור.
"רק ככה אתן גומרות?" שאל בתמיהה
"כן. רק כשמאכילים אותנו באשכול טרי של ענבים", עניתי בהחלטיות
ומשכתי בשפתי האדומות את אשכול הענבים אותו רץ להביא מהכרם
הסמוך לאסם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בסה"כ רציתי
לפרסם את הספר
שלי. בסוף יצא
מדינה. לך
תבין.







הרצל


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/04 0:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סוד כמוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה