[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה התחיל אי שם ב-2001, וזה עדיין לא נגמר. מאז שהגעתי לשם,
אותה רוטינה שחוזרת על עצמה בכל פעם מחדש, זה יוצא ונכנס, יוצא
ונכנס, יוצא ונכנס. כבר הפסקתי לחשוב על זה, כי אתם יודעים איך
זה, כולכם עברתם את זה או לפחות חלקכם. כשמזיינים אתכם בתחת כל
כך הרבה זמן, בסוף מתרגלים.
זה קשה לי לחיות ככה. אולי אנשים יגידו שאני מגזים, אבל מצד
שני הם שומעים את רוני סופרסטאר...
נכלאתי על פשע שלא ביצעתי, או שכן, אם מחשיבים להיוולד כפשע,
ואני אישית לא מחשיב זאת כפשע.
אוי, זה התחיל ב-25 לנובמבר2001, די רחוק, יגידו חלקכם, ואתם
יודעים מה? אני מסכים איתכם, אבל אני סוטה מהנושא.
כבר 33 חודשים שהוא מזיין אותי בתחת. בהתחלה זה כאב. הרגשתי את
זה עמוק עמוק בפנים, בלי ווזלין, בלי כלום. זרקו אותי ישר לשטח
ולפודרה. הייתי צריך להסתובב בתחפושת מטופשת ולשחק את התפקיד
שהוא רצה  שאשחק, כי אם לא- אז אני אפר את פקודתו. ואתם
יודעים, פקודה של באבא זו פקודה.
אוי, שכחתי להכיר לכם את באבא. באבא הוא ענק, פשוט גדול, והוא
עושה מה שהוא רוצה. במקום שלו הוא השליט, הדיקטטור, הסדאם.
כבר 33 חודש מזיינים אותי בתחת על דבר שלא עשיתי. טוב, נכון,
נולדתי.
אבל מה זו כבר אשמתי?
לאורך הדרך עשיתי עוד טעות ובאבא הוסיף לי חודשיים מהנים של
זיון בתחת, סתם ככה, סתם כי הוא יכול.
אני משתגע, אני כבר לא יכול לחיות ככה, לחיות בהרגשה הזאת של
חוסר אונים, כשבאבא, כושי ענק, ממש ענק, מזיין אותי בתחת כל
יום מחדש. החור כבר התרחב ואני לא ממש מרגיש, אבל משהו מת
בפנים.
אני נזכר בלפני, לפני נובמבר האיום ההוא ב- 2001 היה לי חיוך
תמים על הפרצוף, אבל באבא כמו שבאבא עושה לכל נתיניו או שוב,
לרובם, הוא קורע את החיוך התמים מהפרצוף.
באבא לא מעוניין שתחייך. זה כואב לו בלב.
עכשיו אני יושב עם זין בתחת ופשוט מחכה לתאריך החדש שבאבא נתן
לי: 16 לינואר 2005. נשמע לכם רחוק? לי הרבה יותר.
וזה פשוט ככה נפל לי באוטובוס. בשבילי באבא או צה"ל. בשבילכם
זה כושי ענק, שמזיין אותי כל יום בתחת, ומדחיפה לדחיפה אני
שואל שאלה שחוקה ומרוטה, שאינני יודע איך האותיות שלה עוד לא
התפרקו וברחו. אני פשוט שואל בקול חרישי וחנוק מדמעות: עד מתי?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז פתאום, 39,
שואה.

-הנבלה מנסה
להיות מקורי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/9/04 23:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק רובין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה