אפלולית החדר הסתירה את ניצנוצי השחר העולה מפניי,

חשבתי שאפגוש בך לכשאקום,

קיוויתי שאמצא אותך על ידי כמו פעם...

צילצול הטלפון המטריד מחריד מרעיד הקים אותי מהמיטה

ומהמצעים ספוגי זיעת ליל אמש,

הרס לי תנוחה מושלמת,

"כן, אמא...

       לא, אמא...

            טוב, אמא...

                  בסדר, אמא...

                          להתראות אמא"

הטון חדור הדאגה המושלמת שלה חילחל וביחל בי

ודיכדך אותי לאין סוף...



ממעמקי הדיכדוך שלי יכולתי לשמוע את עצמי בוכה ומייבבת,

אנוסת שיקול הדעת שלי ניגבתי עין והלכתי להכין קפה...



הניחוח המהביל של הפולים הגרוסים דיגדג קלות באפי,

ליטף את פני והתמוגג אל בין הקירות כלא היה...



נשפתי מבין ריאותי הקמוטות ענן סרטני שטני רושף נושף במערבולת
חולי מתועל להתמכרות רגעית,

כל מה שיש לי זאת הסיגריה הזאת של הבוקר...



אני יודעת שהבטחתי שאפסיק, נהגת לומר שזהו מנהג מגונה מלוכלך

"רק מחליף אובססיה אחת באחרת"

אז החלפתי אותך בסיגריה הזאת של הבוקר, אז תן לי לפחות להנות
ממנה כמו שצריך...



משפשפת עיניים, מורחת מתוכן את שאריות ערפילי הנוזל הצהוב,
שמנוני והקרוש חלקית של הבוקר,

עוצמת עיניים ופותחת את החלון,

פוקחת את העיניים לאט לאט לאט מחשש לאור מסנוור שיגרום לשבריר
שניה של הפרעה מוחית,



מתמתחת קצת, לפרוק עול של שרירים מנוונים למחצה...

תמיד אמרת שהתעמלות של הבוקר מתחילה את היום ברגל ימין...

אני לא זוכרת שאי פעם הבנתי למה התכוונת, אני פשוט זוכרת שאמרת
את זה...



דמדומי פחד קלים מרפרפים מעופפים מטפטפים מבעד לעיני החתול
הירוקות שלי,

כך היית קורא להן, אמרת יותר מפעם שהן נורא יפות לדעתך...



רגש מפוקפק חמקמק חלקלק אומר לי שתחזור אלי, אז אני יושבת
ומחכה

אני יודעת שהסיכויים הקלושים תלושים פועלים לרעתי בעניין,

אבל אין שום דבר רע בלחכות...



חשיכת הלילה התולש פולש גולש מתפשטת בחלל החדר,

כנראה שנרדמתי,

לא שמתי לב שכבר התאחר כל כך...



הזמן עובר לאט כשמחכים למשהו שמאוד רוצים,

כמהים משתוקקים תאווים לו...



אילו רק הקשבת לי באותו יום של התאונה הנוראית ההיא,



היית יכול לקרוא עכשיו את המכתב הזה...



ואני הייתי יכולה להקריא לך אותו.





















E

Christian