"מתחיל להימאס לי מכל המשחקים האלה!!!"
למשה כבר התחיל להימאס מכל המשחקים (כמו שבוודאי שמתם לב שהוא
אמר), שעתיים שהוא מנסה להאכיל את מתן, הילד שלו ושל אולגה,
והילד פשוט מסרב. אחרי שבועיים שבהם מתן התנהג נורמלי, המוח
שלו החליט לעשות עיצומים והוא פשוט מסרב לאכול.
משה הלך לחדר והוציא מהארון את השוטגן שלו, זה היה שוטגן ישן
למדי שהיה שייך לאביו, משה קיבל אותו בירושה לאחר שהוריו נהרגו
ליד נצרים. הם נסעו לתומם בכביש, כשלפתע באה מולם משאית, וזהו.
לנהג לא קראו מוסטפה, קראו לו אלי, והוא היה נהג משאית, ובעיקר
אלכוהוליסט. משה היה בן 15 והשוטגן היווה נחמה לא קטנה עבורו
באותה תקופה קשה.
אז זהו, משה טען את השוטגן וכיוון אותו לראש של מתן. "או שאתה
אוכל או שאני מפוצץ אותך".
בכיתה ו' משה איים על מישהו בפעם הראשונה: "או שתתן לי להעתיק,
או ש..." חבל שגדעון היה הרבה יותר חזק, אז ירד קצת דם, אז זה
היה שווה את החוויה. בפעם השניה משה קיבל סכין בתחת. אז הוא
למד שלא מאיימים על קבוצה של עשרה ערסים. שבוע אחרי זה בפעם
השלישית, הוא הכניס סכין למישהו בתחת, אז הוא למד שערס אחד זה
לא בדיוק משהו מסוכן. ועכשיו מתן. מה בדיוק לא בסדר אצל המתן
הזה? למה הוא חייב לשגע את אבא שלו דווקא היום?
משה הוריד את הרובה והתחיל להתנצל, ולבכות. גם מתן בכה. "למה
אתה בוכה מתני שלי? אני מצטער, לא תכננתי לעשות דבר כזה. די
מתוק, אל תבכה. סליחה, סליחה".
מתן המשיך לבכות. איך אבא יכל לעשות דבר כזה, איך הוא הוריד את
הרובה בסוף? הוא הרס את הסיפור!!!