הייתי רוצה לומר
כמה שזה מוזר,
איך אדם
זר
יכול להפוך בין-יום לקרוב
ויקר
עד-מאוד.
אז שיחה בשיחה
נארגת לאט,
וחיוך בחיוך,
ומבט במבט
וחיבה עמוקה נרקמת
והיא כולה
טהורה ומושלמת.
הייתי רוצה לומר
עד כמה היה נפלא אילו
היו שני אנשים
מצליחים לפסוע
בשביל יחיד ומשותף
מבלי לפגוע
אחד בשני,
אך אין זה כך.
ואם על דוגמת שני האנשים (ההם, מהבית הקודם)
אוסיף להתבסס,
הייתי רוצה לומר
שזה האחד
שניסה להתנתק
(אך לשווא)
עודנו שב
ומהרהר בכתביו
של זה היקר,
שנוסע עכשיו.
ודבר שאני מרגישה ויודעת
(והייתי רוצה להוסיף ולומר):
שאחרי שיסע מכאן,
יהיה לו קצת מר
(לזה שנשאר).
ובסיומו של מכתבי הנ"ל
הארוך, המסורבל
וכבד המשקל-
הייתי רוצה לומר
לזה (המיוחד) שגנבתי ממנו את הכותרת,
שאני (באמת) מצטערת---
(לשי). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.