עליזה.
שלוש שנים עברו. את יודעת? זה כל-כך מוזר לחיות פה בלעדייך...
אני תמיד חושבת שאולי את נמצאת פה איתי ואז אני מסתובבת
ומחייכת, אבל את לא שם. אני עוד חולמת עלייך בלילה וקמה בבוקר
עם דמעות, ויודעת שצריך ללכת לשטוף פנים ולהמשיך כרגיל כי
החיים נמשכים.
שמתי לב שהיומולדת של איליה בדיוק בתאריך שלך. זה כל-כך מוזר.
להיות עכשיו פה, בקבר שלך, ולדעת שעוד שעה אני הולכת לחגוג עם
איליה יומולדת 19. זה כאילו אירוני כל-כך. את מתה. אבל אנחנו
ממשיכים. זה נראה לא הוגן כל-כך שאת נעצרת לפני שלוש שנים
וכולנו המשכנו להתפתח. לפני שהוא התגייס הוא הבטיח שהוא ירה
במחבל הראשון, יצאו לו 31 כדורים בשבילך. כן. הוא הבטיח שהוא
יחורר 31 כדורים במחבל. כמו שהם חוררו בך 31 כדורים. וכל פעם
שהוא חוזר הביתה לשבת אני שואלת אותו: "נו איליה..." והוא מניע
בראשו לשלילה, כאילו הוא כבר יודע מה אני רוצה לשאול ואומר:
"לא יצא לי לירות במחבל השבוע". "אבל איך אתה יודע שזה מה
שרציתי לשאול?" אני שואלת בתמיהה והוא מלטף לי את השיער, "אני
פשוט יודע", ומחבק אותי.
אני עוד מעט מסיימת שירות לאומי. אח שלי קורא לזה "עבודות
שירות". אני גם משלימה בגרויות, עליזה! היית מאמינה? אני??
משלימה בגרויות? בעצם את עוד אולי יכולה להאמין כי את לא היית
פה בשנה האחרונה של התיכון כשלא למדתי בכלל... אני רוצה לכתוב
לך כל-כך הרבה. אני רוצה לספר לך כל-כך הרבה אבל אין טעם כי את
לא תהיי פה בשביל לקרוא את זה. אני לא יודעת למה אני כל הזמן
ממשיכה לכתוב לך. כבר שלוש שנים אני ממשיכה לכתוב לך בתקווה
שאולי יום אחד תחזרי כדי לקרוא את כל המכתבים שלי. אבל אז אני
נזכרת שאת לא תחזרי. שאת מתה. כן, את מתה. לא משנה כמה אני
אסתכל על הכוכבים בשמיים ואתחנן בפנייך שתחזרי את לא תחזרי כי
את מתה... ואת לא תהיי פה. את יותר לא תהיי פה. אבל עליזה...
שלוש שנים זה כל-כך הרבה זמן, אולי תחזרי בכל זאת?
מישהו פעם אמר לי בשנה הראשונה שאחרי המוות מי שמת יכול לשמוע
ולראות אותי. אז כל יום לפני השינה הייתי עולה לגג ומדברת
איתך, אבל אז הייתי מרגישה קצת מטופשת: אני מדברת אל השמיים,
אז הייתי הולכת לחדר וכותבת לך.
היה עצוב להיות בקבר שלך היום. הלכתי לבד כי לא הסתדר לי לעלות
עם כולן ביום שישי. והכי טוב לבד. ככה היה לי יותר זמן איתך.
זמן שלי לבד איתך בלי שאף אחד יפריע. לפעמים אני מפחדת שאני
אשכח את הפנים שלך, אבל אז אני יודעת שזה בחיים לא יקרה כי
התמונה שלך הולכת איתי לכל מקום בארנק.
שלוש שנים עברו עליזה. שלוש שנים... ואני עוד לא מעכלת את זה.