נשמה שנלקחה, דרך אבודה
מטילת לי ברחובות שומעות עוד צעקות,
מחפש את עצמי לאן נעלמתי.
קמתי משנתי והתעוררתי האם זה היה מאין סיוט?
לאן הלכתי לאיבוד?
מרבה לעצמי במחשבות, לא לומדת מטעיות.
מעגל שנפתח ולא נסגר דרך התנהגות, רב מכר אמר.
מישהו שיודע לחשוש, משהו שאומר לי בראש,
זאת לא הדרך, זאת לא הגישה
תתחילי עם התחלה חדשה.
אז למה לחשוש, אם יש לי עוד זמן?
והאם באמת ניתן לשלוט על החיים, או שהדברים פשוט קורים?
בעידן הזה, בתקופה שלי יש לי מישור לא משמעותי.
הגעתי לכאן לכבוש עם אשיות בלי ראש,
לכן הזמן יעבור על כל דרך אגבור ובלי פחד אעבור.
לאן עוד המשיך עם נשמתי האבודה, אולי טעיתי בפניה?
מחפשת משהו שלא קיים, משהו שנעלם.
אולי אני עיצבתי את עצמי למשהו שאני לא?
ואולי חשבתי לעצמי שזו איזה שטות?
כנראה שטעיתי...
מהפך שלם למדתי מדרך ארוכה יצרתי לי אשיות חדשה.
אך האם זאת אני, האם זהו שמי?
ואולי הכל זה בעצם מסכה
והיכן נעלמה אותה נשמה אבודה?

בקשתי לפני כמה זמן לעשות מהפך חשבתי לי על איזה צבע בשער
אולי איזה בגד חדש משהו מהודר?
ואז הבנתי שאת השינוי הכי גדול שלי בעצם עשיתי וחוויתי, מאיזה
שטות שאותה עברתי.
מאיזה שנה שלמה של כל מיני חוויות וטעויות,
משנה שלמה של למידה מלאה מהחיים.
דברים שחווים ואני לא בטוחה ששוכחים.